ע"ע 293/08

תקציר

הערעורים עוסקים בהוראות הסכם קיבוצי בענף הבנייה בדבר זכאותו של עובד לתמריץ אי היעדרות ולקצבה כלכלית במהלך עבודתו אצל המעסיק. המעסיק טען כי העובד אינו זכאי להטבות אלה כעובד זר, אך בית הדין מצא כי בהסכם הקיבוצי צוין במפורש כי הוראותיו חלות על עובדים זרים בנוסף ליתר ההוראות, ולכן העובד זכאי להטבות. תקופת ההעסקה המדוברת נקבעה על ידי הסכם 2004, אשר עדכן את שיעורי ההטבות. בית הדין הבהיר את תנאי הזכאות לקצבה הכלכלית וקבע כי העובד זכאי ליתרת הקצבאות הכלכליות מאחר שלא קיבל הטבות בעין מהמעסיק ועבד בתקופה הנדונה. עם זאת, הסכום שנפסק על ידי בית הדין האזורי לא עלה בקנה אחד עם השיעורים שנקבעו בהסכם משנת 2004. באשר לתמריץ אי ההיעדרות ול"תוספת 2000", קבע בית הדין כי אלה נכללו בטבלאות השכר המעודכנות של הסכם 2004, והעובד אינו זכאי לתשלומים נוספים, אלא אם שכרו בפועל היה נמוך מטבלאות השכר, שאז יש להשלים את ההפרש. שכרו של העובד אכן היה נמוך מטבלאות השכר, והוא היה זכאי לסך של 1,399.7 ₪ להשלמת שכרו על פי הטבלאות. אם נוסיף לכך את יתרת דמי המשק בסך 417 ש"ח, זכאי העובד לסך של 1,816.7 ש"ח, כלומר פסיקת בית הדין האזורי בסך 2,301 ש"ח הייתה מופרזת ב-484.3 ש"ח. סכום זה, יחד עם הפרשי הצמדה וריבית, היה צורך להחזיר למעסיק. לבסוף, דחה בית הדין את טענות המעסיק בעניין שכר טרחת עורך הדין וקבע כי על העובד לשאת בהוצאותיו בערעור.