ע"א 47/57

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון בשנת 1958, הנוגע לתביעה אזרחית של נזקי גוף ברשלנות. התביעה הוגשה על ידי המשיב, אשר סבל מכוויות קשות בעת שניסה לסייע למערער להתניע את משאיתם החונה. בית משפט קמא מצא את המערערת רשלנית והורה לה לשלם למשיב פיצויים בסך 2,285 לירות, מה שהוביל את המערערת לערער על ההחלטה. עם זאת, בית המשפט העליון קיבל את עמדת המערערת, תוך שהוא מצטט את סעיף 55ב(2)(א) לפקודת הנזיקין האזרחיים, תש"ד-1944. על פי סעיף זה, אם התנהגותו של התובע היא הגורם הישיר לטעותו של הנתבע, האחרון עשוי להיות פטור מאחריות או להפחית את נזקיו. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי התנהלות המשיב, שכללה הצעה לסייע למערער והצגת עצמו כבקיא ברכב, הייתה הגורם הישיר לטעותו של המערער. לפיכך, המערערת לא חבה למשיב חובת זהירות, והתביעה נדחתה. בנוסף, חויב המשיב לפצות את המערערת בגין הוצאותיהם המשפטיות, בסך 150 לירות. החלטה זו מדגישה כי התנהלותו של תובע יכולה להשפיע באופן משמעותי על תוצאת תביעת נזק רשלני, ובכך לפטור את הנתבע מאחריות או להפחית את אחריותו הכספית.