תע"א 2808/10

תקציר

המחלוקת היא בין שני עובדי המשרד להגנת הסביבה, העובדים במקום למעלה מ-20 שנה, לבין המשרד, בנוגע לזכאותם לגמול שעות נוספות ולתשלום כוננות, ולתביעה הנגדית של המשרד להחזר שכר ששולם ב"עודף". העובדים מועסקים בחוזים מיוחדים, המתחדשים מדי שנה וקובעים את שכרם כ"שכר כולל". העובדים טוענים כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל עליהם, ולכן הם זכאים לגמול שעות נוספות ולתשלום כוננות, דבר שהמשרד מכחיש. עוד הם טוענים כי על המשרד לפצות אותם בגין הערך הזקוף של השימוש ברכב, המיוחס להם במסגרת עבודתם וגבוה משמעותית מהשווי המיוחס לרכב פרטי, שכן מדובר ברכב משטרתי מסומן, והם נדרשים להשתמש בו גם מחוץ לשעות העבודה. בנוסף, אחת העובדות טוענת כי היא מופלית לרעה מבחינת שכרה בהשוואה לעובדים אחרים באותו תפקיד. לטענת המשרד, החוזים המיוחדים שנחתמו עם העובדים מצדיקים את העובדה שהם אינם זכאים לתשלומים הנוספים הנתבעים, וכי חוזים אלה הם תוצאה של הנחיות שהתקבלו מנציבות שירות המדינה. עוד טוען המשרד כי לעובדים שולם שכר יתר, ולכן, אם בית המשפט פוסק לטובת העובדים, המשרד זכאי לקבל את הסכום העודף בחזרה. בית הדין קבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העובדים, ולכן הם זכאים לגמול שעות נוספות עבור השעות שעבדו בפועל, אותו ניתן לאמת באמצעות הדוחות המפורטים שהגישו. עם זאת, העובדים לא הוכיחו את היקף העבודה הנוספת שבוצעה לפני מאי 2006, ולכן לא יקבלו גמול שעות נוספות בגין תקופה זו. עוד קבע בית הדין כי שעות ה"כוננות" של העובדים אינן מהוות שעות עבודה, ולכן הם אינם זכאים לתשלום עבור שעות אלה, שכן שעות אלה כבר נכללו בסך השכר ששולם להם, וזאת בהתאם להסכמת העובדים. העובדת שטענה לאפליה לא הוכיחה כי אכן הופלתה לרעה בהשוואה לעובדים אחרים באותו תפקיד. לפיכך, גם טענה זו נדחתה. באשר לייחוס שווי הרכב, קבע בית המשפט כי המשרד מילא את חובת תום הלב שלו כלפי עובדיו, ולכן נדחתה גם בקשת העובדים בהקשר זה. לבסוף, דחה בית המשפט את התביעה הנגדית של המשרד במלואה, שכן היא לא התבססה על כל עילה משפטית, וממילא המשרד לא הוכיח כי העובדים קיבלו תשלומים עודפים. לפיכך תביעת העובדים התקבלה בחלקה, ולכל עובד נפסקו 500 שקל הוצאות ו-7,000 שקל שכר טרחת עורך דין.