הפ"ב 3245-07-19

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי פסק הבוררות שהוגש לאישור, שעסק אך ורק בזכויות, חובות או עניינים של צדדים שלישיים שלא היו חלק מהליך הבוררות, חסר תוקף. בית המשפט הגיע למסקנה זו בהתבסס על עקרונות היסוד של דיני הבוררות, בהדגישו כי הסכם בוררות וההליכים שבאו בעקבותיו תקפים רק בין הצדדים שהסכימו להם. מאחר שפסק הבוררות נגע ישירות לצדדים שלישיים, היה צורך לדחותו, ללא קשר להסכמת הצדדים המקוריים. פסק הדין התייחס גם לסמכותו של בית המשפט להימנע מלאשר פסק בוררות בהיעדר התנגדות. בעוד חוק הבוררות קובע כי בית המשפט "רשאי" לאשר פסקי דין כאלה, התקנות מרמזות על אישור חובה ללא כל התנגדות. בית המשפט יישב הוראות סותרות לכאורה אלה בכך שפירש אותן כמחייבות אישור רק של פסיקות תקפות. כתוצאה מכך, אם פסק בוררות אינו תקף - למשל, אם הוא אינו עומד בדרישות פורמליות או מכיל פגמים מהותיים - לבית המשפט שיקול דעת לדחות אותו. במקרה זה, ההתמקדות הבלעדית של פסק הבוררות בצדדים שלישיים נחשבה לפגם מהותי, ולכן היא אינה כשירה לאישור. בקשת המבקשים להצטרף להליך ולערער על פסק הבוררות נדחתה אפוא על הסף. בהחלטה הודגש כי המסמך היווה לכל היותר הסכם בין הצדדים המקוריים, שיכול היה רק לחייב אותם, ולא נזקק לבקשת ביטול כדי למנוע את אישורו. לבסוף, נוכח דחיית הבקשה ודחותה של בקשת המבקשים, לא נפסקו הוצאות.