ע"א 110/86

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור וערעור נגדי על תביעת פיצויים של נפגע תאונת דרכים. בעקבות תאונת דרכים בשנת 1978, הגיש הנפגע תביעה לפיצויים בשנת 1982 אך נפטר בשנת 1983 מסיבות שאינן קשורות. לאחר מכן תוקנה התביעה כך שתיוצג על ידי יורשיו ועיזבונו של המנוח. התביעה המקורית ביקשה פיצוי בגין הפסדי שכר עד תום חיי העבודה הצפויים של המנוח, אשר לטענת בא כוח התובעים צריך להיות בגיל 70. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי יש להגביל את הפיצוי לתקופה שעד מותו של המנוח. בית המשפט העליון הסכים עם קביעה זו, ודחה את טענתם העיקרית של התובעים כי יש להתעלם מהמוות. השופטים דנו ופסקו גם במספר סוגיות נוספות הנוגעות לקביעת הפיצוי הראוי, ובהן הערכת הנכות התפקודית, הבסיס לחישוב הפסדי השתכרות וחישוב הריבית על הפיצוי. בית המשפט העליון אישר את פסיקות בית המשפט המחוזי בנקודות אלה, אך עם כמה תיקונים הנוגעים לחישוב הריבית. אלה כללו חישוב הריבית על הנזק הלא ממוני על בסיס הסכום הנומינלי המגיע בעת התאונה והבהרה כי הריבית על הפסדי שכר צריכה להיקבע על פי הדין המהותי. ככלל, הערעור והערעור שכנגד נדחו, והחלטת בית המשפט המחוזי אושרה ברובה עם תיקונים קלים בכל הנוגע לחישובי הריבית.