ע"א 9119/01

תקציר

עניינו בפסק דין חלקי המחייב את המוסד לביטוח לאומי (המערערת) להמציא למשיב מסמכים מסוימים. המערער עתר ללא הצלחה לבית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין החלקי, ולאחר מכן ערער לבית המשפט העליון. המשיב טען כי הערעור התקבל באיחור. השאלה המרכזית הייתה האם חלה תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, המאריכה את המועד האחרון להגשת ערר אם הוגשה בקשה לביטול. כוונת התקנה היא לכוון את בעלי הדין לבקשת ביטול, תוך שמירה על זכות הערעור אם לא יצלח. פסק הדין החלקי נמסר למערערת בחודש מרץ, וכעבור שבועיים הוגשה בקשה לביטולו, אשר נדחתה. בית המשפט העליון קבע, כי תוכן הבקשה ועיתויה מעידים על תום ליבו של המערער, הגם שמאוחר יותר נקבע סופית כי היא שגויה. לפיכך חלה תקנה 398א, והערעור לא איחר. בית המשפט דחה את בקשת המשיב למחוק את הערעור מהמרשם, והורה למשיב לשלם את הוצאות המערער.