בג"צ 1157/07

תקציר

המחלוקת בפסק דין זה נסובה סביב זכויות הירושה של בן זוגו הידוע בציבור של גבר לאחר מותו. הגבר, בנג'מין ויימן, נפטר בשנת 1993 והותיר אחריו אישה חוקית וידועים בציבור. האישה טענה לזכאות בלעדית לגמלת שאירים של בעלה המנוח מאגף המכס, ואילו בן הזוג הידועים בציבור טען כי עליה לקבל חלק מהגמלה. פסק הדין מסכם את הליך הערעור שהתנהל בבתי הדין האזוריים והארציים לעבודה. בית הדין האזורי לעבודה הכיר באישה המשפטית כניצולה היחידה של וימן ודחה את תביעת הידועים בציבור, מה שהוביל את האחרון לערער לבית הדין הארצי לעבודה. פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה היה חצוי, כאשר דעת המיעוט צידדה בידועים בציבור ודעת הרוב דחתה את ערעורה. דעת הרוב הכירה באופייה המתפתח של הדרישה להוכחת תושבות משותפת של ידועים בציבור, אך קבעה כי במקרה זה, האישה החוקית צריכה להיות זכאית לגמלה שכן וימן חי עמה ובן הזוג הידועים בציבור אינו תלוי בו. גם ערעורו של השותף המקובל לבית הדין הגבוה לצדק נדחה, שכן בית הדין לא מצא עילה משפטית להתערב בהחלטות בתי הדין לעבודה, שהתבססו על פסיקה קיימת. בכך אישר בג"ץ את ההחלטה לדחות את תביעת הירושה של בן הזוג הידועים בציבור, תוך שימת דגש על התשתית העובדתית והפרשנות הסבירה של דעת הרוב של בית הדין הארצי לעבודה.