רע"א 4218/19

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מדגיש כי המבקשים פעלו בטרם עת בכך שהגישו את ערעורם בטרם קיבל בית משפט קמא החלטות סופיות בבקשות שונות שהגישו. בית משפט קמא טרם דן באופן מלא בצו האוסר על דיספוזיציה ובבקשה לגילוי מסמכים. בכך שערערו בטרם עת, פגעו המבקשים ביכולתו של בית משפט קמא לנהל הליכים ביעילות והטילו עומס מיותר על ערכאת הערעור. גם כאשר בחן את שתי הסוגיות הבשלות – דחיית צו עיקול זמני וסירוב לגלות נתונים שהוסתרו בהסכמי מכר – לא מצא בית המשפט עילה להתערב. באשר לצו העיקול הזמני חזרה ערכאת הערעור על עמדתה כי רק לעתים רחוקות תתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא, אלא אם כן חריגים מצדיקים זאת. במקרה דנן, מאזן הנוחות לא נטה בבירור לטובת המבקשים, והטענות בדבר התנהלות המשיב לא הצדיקו את ביטול החלטת בית משפט קמא. באשר להסכמי המכר שנמחקו, עמדה ערכאת הערעור על הכלל לפיו היא תשנה החלטות פרוצדורליות רק אם היו בלתי סבירות או הזניחו נסיבות מהותיות, מה שלא היה המקרה כאן. משכך, בקשת רשות ערעור ועיכוב ביצוע נדחו שתיהן ללא תגובת המשיבים, ולא נפצו הוצאות.