מ"ח 4181/02

תקציר

שני מבקשים, עמוס סולמי ושמעון כהן, הורשעו בשורה של עבירות, בהן קשירת קשר לביצוע רצח, השפעה והטרדת עדים וניסיון לכפות על עדים להעיד עדות שקר. ההרשעה התבססה על עדויותיהם של שני עדי תביעה מרכזיים, יעקב הרוש ודני מרוז. שנים לאחר מכן, הודעות מוקלטות של מרוז הטילו ספק באשמת המבקשים, שכן הן רמזו כי ייתכן שמרוז וחוקרים אחרים פיברקו ראיות. בנוסף, התברר כי עדותו של יעקב הרוש בדבר ראיית עמוס סולמי בזירת הפשע הייתה שקרית, שכן הרוש היה עצור באותה עת. היועץ המשפטי לממשלה הסכים למשפט חוזר בגין עבירת קשירת קשר לביצוע רצח, והשופט נעתר והורה על זיכויים של המבקשים מחשש לצדקת הרשעתם. עם זאת, הבקשה למשפט חוזר בנוגע לעבירות הנוספות נדחתה, שכן ההרשעה בעבירות אלה התבססה על ראיות עצמאיות ולא הסתמכה על עדותה של מרוז. גם עונשו של עמוס בגין עבירות אלה היה בגבולות הקבועים בחוק, מה שאומר שגם אם היה מורשע רק בעבירות אלה, סביר להניח שהעונש היה זהה. השופט הגיע למסקנה כי המבקשים הוכיחו חלק מהעילות למשפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט, שהובילו לזיכויים בקשירת קשר לביצוע רצח. הבקשה למשפט חוזר ביתר העבירות נדחתה.