ע"א 5940-05-16

תקציר

שני ערעורים אוחדו בתיק זה, שניהם נובעים מפסק דין חלקי של בית משפט השלום בבאר שבע בעניין עסק למוסכים. המערער, ברוש, מנהל מוסך והעסיק את המשיב, בוחבוט, במספר הסכמים. ההסכמים כללו הסדר ייעוץ לפיו ברוש ישלם לבוחבוט 2.5% מהמחזור החודשי של המוסך, עם תשלום חודשי מינימלי של 10,000 שקל, לתקופה של חמש שנים לפחות. החוזה כלל גם סעיף אי תחרות המגביל את יכולתה של בוחבוט להתחרות בברוש למשך שלוש שנים לאחר סיום ההסכם. כאשר ברוש ניסה לסיים את הסכם הייעוץ לאחר חמש שנים, תבע בוחבוט את גילוי החשבונות ודמי הייעוץ שלא שולמו. ברוש תבע תביעה נגדית בגין השקעות שבוצעו בבניין ואובדן רווחים. בית משפט קמא קיבל חלקית את תביעתו של בוחבוט, והורה לברוש לתת חשבונות ולשלם את דמי הייעוץ לתקופה של חמש שנים ושלושה וחצי חודשים נוספים, שהם תקופת הודעה מוקדמת סבירה. בית המשפט דחה גם את תביעתו הנגדית של ברוש. שני הצדדים ערערו על פסק הדין החלקי. ברוש טען כי שגה בית משפט קמא בפירוש הסכם הייעוץ וכי בנו של בוחבוט, רפי, היה מוסמך לחתום מטעמה על כתב ויתור המגביל את דמי הייעוץ ל-10,000 ₪ בחודש. בוחבוט ערער על תוקפו של הסכם הייעוץ, וטען כי הוא אמור להימשך כל עוד ברוש מחזיק בזיכיון מכלמוביל. ערכאת הערעור קבעה, כי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא בדבר אישור כתב הוויתור הן סבירות ואינן חריגות דיין כדי להצדיק ביטול. לפיכך, נדחה ערעורו של ברוש בנקודה זו. באשר לערעורו של בוחבוט, הסכים בית המשפט כי משך הסכם הייעוץ אינו קשור לתקופת התשלום המינימלית בת חמש השנים אלא למשך תקופת ההרשאה של כלמוביל. מאחר שברוש לא הוכיח את תקופת ההרשאה, והיה סביר להניח שיש לה תאריך סיום, קיבל בית המשפט את ערעורו של בוחבוט. פסק הדין שונה כך שישקף כי הסכם הייעוץ יישאר בתוקף כל עוד ברוש מחזיק בזיכיון כלמוביל, או עד לביטול הזיכיון. כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, ובוחבוט יקבל מברוש שכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל. השופטים ואגו-עבד, רז-לוי ולוין הסכימו עם ההחלטה.