בר"ע 2566/07

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך משכנתאות בין גינזה בע"מ לבין בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ. בעקבות קשיים בהחזר ההלוואה, הגיע גינזה להסדר עם הבנק, אך לא עמד בתשלומים שנקבעו בהסכם. הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל למכירת הנכס המשועבד. נחתמו מספר הסכמי פשרה, האחרון שבהם אושר על ידי ראש לשכת ההוצאה לפועל. עם זאת, הצדדים לא הסכימו על פרשנות הסכם זה, מה שהוביל את גינזה לעתור לבית המשפט לסעד הצהרתי ועיכוב ביצוע. בית המשפט הורה על הקפאת הליכים עם הפקדת 100 אלף שקל, תנאי שגינזה ביקש לערער עליו. הבקשה נדחתה על ידי הערכאה הנמוכה יותר ולאחר מכן על ידי ערכאת הערעור, שאישרה את תנאי השיהוי. לאחר מכן הגיש גינזה בקשה לסעד זמני בהליך הערעור, שנדון בבית המשפט המחוזי. שופט בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של גינזה לסעד זמני, והדגיש כי זהו הניסיון הרביעי להבטיח עיכוב ביצוע, וכי כל הערכאות הקודמות אישרו את תנאי הפיקדון. השופט הפנה לתקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לבית המשפט להעניק סעד זמני בערעורים מטעמים מיוחדים, לרבות פוטנציאל לנזק בלתי הפיך למערער וסיכויי ההצלחה בערעור. השופט קבע כי גינזה לא הוכיח דרישות אלה, וציין את הודאת המנהל באי פירעון ואת העמימות של טענות הנזק של גינזה. יתר על כן, השופטת הסכימה עם המשיבים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק בשל היותו של הנכס נמוך מהחוב של גינזה. החלטה זו הפכה את בקשתו של גינזה לאקדמית, שכן חלף המועד האחרון לעמידה בתנאי הפיקדון. עיכוב הליכי ההוצאה לפועל נדחה, והתיק ימשיך להתנהל בערכאה נמוכה יותר.