ת"פ 13069-06-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על צו של ערכאה נמוכה יותר לביטול הליך חדלות פירעון. המערערת טענה כי לא היה מקום להפסיק את ההליך, שכן זהו הסיכוי הטוב ביותר לשיקום. עם זאת, השופט קבע כי שיקול הדעת של בית המשפט לחדלות פירעון במקרה זה מוצדק, בהתחשב בנסיבות החריגות. על פי סעיף 175 לחוק חדלות פירעון, העוסק באיזון בין אינטרסים מתנגשים, לבית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב, וערכאת הערעור לא תפסול אותו בקלות ראש. במקרה דנן, החלטת הערכאה הנמוכה התבססה על ההשלכות המוסריות והחברתיות של מעשיו של המערער, אשר נפלו תחת הקטגוריה של עבירות אלימות חמורות כהגדרתן בחוקים הרלוונטיים. המערער ביצע עבירות, לרבות פגיעה בהולך רגל והשארתו לאחר חבלה, אשר הצדיקו את הפטור מתשלום חובות. מאחר שהחוב היווה רוב גדול מהחובות המאושרים של המערערת, הסכים השופט עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר לסיים את הליך חדלות הפירעון. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי אין לכפות על הנושה, קרנית, שנפגע בתאונה, לוותר על זכותו לנסות לגבות את החוב. השופט סיים את דבריו בדחותו של הערעור, והותיר לחייב אפשרות לפתוח בהליך הסדר נושים. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, והשופט עודד את השתתפות החייב בהליך שיכול לסייע לו להשתקם.