סע"ש 47342-02-21

תקציר

התובעת, שעבדה בעמותה הנתבעת במשך 55 שנה, תבעה את האחרונה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה, הפרשות להחזר הוצאות, הלנת פיצויי פיטורים והרחבת התביעה כך שתכלול גם הפליה מחמת גיל. בית המשפט קיבל חלקית את התביעה. ראשית, בית הדין פסק לתובעת פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, שכן לתובעת לא נערך שימוע כדין טרם פיטוריה, למרות תקופת העסקתה הארוכה. שנית, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 41,488 ₪ בגין פדיון ימי חופשה, שכן לתובעת היו 143 ימי חופשה שלא נוצלו על פי תלוש השכר האחרון שלה. שלישית, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא קיימה את ההסכם החוזי לביצוע הפרשות לקופות גמל להחזר הוצאותיה של התובעת, ולפיכך הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשה בסך 19,740 ₪. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה לחמישה חודשי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים. נמצא כי קיימת מחלוקת כנה בנוגע לפיצויי הפיטורים שנצברו בקרן הראל, אותה גילתה הנתבעת רק עם פיטורי התובע. כמו כן, בית המשפט תמך בתביעת הנתבעת לקיזוז, והתיר לנתבעת לנכות את הסכומים שנפסקו לתובעת מהכספים העודפים שנצברו בקופת הראל. בית הדין דחה גם את טענת הפליית הגיל, וקבע כי פיטורי התובעת נבעו ממצבה הכלכלי של הנתבעת ומתקופת העסקתה הארוכה של התובעת, ולא מאפליה על רקע גיל. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וזכות הערעור לבית הדין הארצי לעבודה ניתנה תוך 30 יום.