בש"פ 6767/22

תקציר

בית המשפט בחן בקשת רשות ערעור לפי סעיף 53(א1) לחוק המעצרים, הניתנת בדרך כלל רק במקרים חריגים המעוררים שאלות משפטיות עקרוניות או נסיבות חריגות הפוגעות בזכויות הנאשם. בהסתמך על העקרונות שנקבעו בעניין יונס, חזר בית המשפט והדגיש כי אין חובה להורות על תסקיר מעצר בטרם יוחלט על מעצר עד תום ההליכים. החלטת יונס מסווגת את המקרים לשלוש קטגוריות, וקובעת אם יש צורך בדו"ח מעצר בהתבסס על הפוטנציאל לחלופות מעצר. הבקשה המדוברת נכנסה לקטגוריה הראשונה, כלומר חלופת מעצר נחשבה בלתי יעילה. עם זאת, בית המשפט הביע חשש שכן העבירות המעורבות, כמו גניבת רכב ונהיגה ללא רישיון, לא סווגו תחת עבירות מסוכנות סטטוטוריות. בית המשפט הכיר בכך שאמצעים חלופיים, כגון מעצר בית, עשויים להפחית סיכונים, וערער על ההחלטה לוותר על תסקיר מבחן. למרות שהתקדימים מאפשרים מעצר ללא דו"ח מעצר בגין אישומים דומים, בית המשפט הדגיש כי אי דרישת דיווח צריכה להיות חריג ולא הכלל בעבירות אלה. בסופו של דבר, בית המשפט החליט שלא לשנות את החלטת הערכאות הנמוכות יותר, אך הדגיש כי יש לשקול בזהירות מעצר ללא דיווח, תוך שהוא משקף את הצורך להגן על זכויות הנאשמים כאשר אמצעים מגבילים פחות יכולים להספיק.