ת"א 3198/01

תקציר

יהודייה חרדית תבעה מספר גורמים על כך שלא אבחנו את הספינה ביפידה של בנה במהלך ההיריון, מה שהוביל ללידתו עם נכויות קשות. עיריית ירושלים וקופת חולים כללית נמצאו רשלניות בכך שלא ביצעו בדיקת חלבון עובר ומעקב תקין אחר ההיריון, בעוד בית המשפט שמר על החלטתו באחריות ההסתדרות הרפואית הדסה. מצבו הנפשי של התובע נקבע סביר, ורשלנות הנתבעים הובילה לפגם שלא התגלה. האחריות לנזק התחלקה בין העירייה (25%), כללית (30%) והאשמה התורמת של התובע (15%), כאשר לא נקבעה אחריותה של הדסה. בית המשפט קיבל את תביעת ההולדה בעוולה ופסק לתובע פיצויים בסך של כ-4.7 מיליון שקל, כולל הוצאות בעבר ובעתיד כמו הוצאות רפואיות והתאמות דיור. יתר פסק הדין דן באפליה בה סובל התובע ופוסק לו פיצוי נוסף בגין נזקים שונים, לרבות אובדן נדוניה, שירותי אפוטרופסות, נזק לא ממוני וחופשה בישראל. כמו כן, היא מכירה בתביעתם העצמאית של ההורים בגין הולדה בעוולה ופוסקת להם פיצויים בגין נכותם הנפשית, הוצאותיהם הרפואיות, הפסדי השתכרות ונזקים לא ממוניים. פסק הדין מפרט את הסכומים שנפסקו לתובעים, הניכויים שיש לבצע ואת חבויות הנתבעים בהתאמה, לצד שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט. בנוסף, הוא מסכם סוגיות משפטיות שונות שנדונו במהלך המשפט, לרבות נזק ראייתי, רשלנות רפואית, בדיקות אולטרסאונד, אחריות למעקב הריון, רשלנות תורמת, הולדה בעוולה, היבטים דתיים בנושא הפלות ופיצוי בגין ראשי נזק שונים.