ת"א 60182-10-13

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה ומורה על פינוי הנתבעים מהמקרקעין הנדונים בתוך שישה חודשים. עוד נקבע כי הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט של התובעים, בסך 50,000 ₪. השופט מציין כי התובעים גילו נכונות לפצות את הנתבעים מעבר למה שדורש החוק ומציע לנתבעים לנהל משא ומתן על הסדר כספי. אם לא יושג הסכם כזה, תהיה לנתבעים הזכות להרוס את המבנים שבנו על הקרקע. פסק הדין מתבסס על מספר קביעות מרכזיות: ראשית, לסיווג הקרקע על פי הדין העות'מאני אין כל השלכה על זכויות התובעים. שנית, טענות ההתיישנות והחזקה השלילית של הנתבעים נדחות, שכן הקרקע סווגה כמקרקעי ציבור ותקופת ההתיישנות לפינוייה לא פגה. שלישית, טענת הנתבעים בדבר היתר בלתי חוזר נדחית, שכן אין זה סביר להניח כי הבעלים יתנו היתר קבוע לתפוס את הקרקע ללא פיצוי. לבסוף, בית המשפט מפרש לטובת התובעים את סעיף 23א לחוק המקרקעין, המקנה למייסדים זכות לרכוש קרקע במחיר מסוים, וקובע כי יש להתחשב בקרקע כולה בעת בחינת זכות הרכישה של הנתבעים, ולא רק השטח שהם תופסים פיזית. כן חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט של התובעים.