ע"א 166/88

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס לפציעה שנגרמה למשיב, ארמונד עמר, כאשר בקבוק בירה התפוצץ בעת שפתח אותו. עמר תבע את יצרנית הבקבוקים, פניציה בע"מ, ואת יצרנית הבירה, מבשלת הבירה הלאומית, על נזקים לפי חוק אחריות למוצרים פגומים, וכן טען לרשלנות מצד שני הנתבעים. בית המשפט המחוזי מצא את שתי החברות אחראיות וחילק את אחריותן שווה בשווה, וכן דחה את תביעתה של עמר בגין רשלנות תורמת. שלושת הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הכריע לראשונה בערעורה של פניציה, שהתמקד באחריות החברה לפי חוק אחריות למוצרים פגומים. בית המשפט אישר את ממצאי בית המשפט המחוזי בהתבסס על עדויות מומחים, שכן מדובר בענייני מהימנות. עוד נקבע כי פניציה, כיצרנית הבקבוקים, היא "יצרנית" על פי החוק, וכי השינויים שעבר הבקבוק במבשלה אינם פוטרים את פניציה מאחריות. באשר לטענת ההגנה של החברה כי הבקבוק לא נפל פגם בעת שיצא מחזקתם, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי פניציה לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. לפיכך נשמרה אחריותה של פניציה על פי החוק. בסוגיית הפיצויים הפחית בית הדין את הסכום שנפסק לעמר על ידי בית המשפט המחוזי, וקבע כי הסכום מופרז בהתחשב בכך שעמר חזר לעבודה וקיבל שכר מלא. בפנייה לערעור של המבשלה הארצית, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המבשלה, כיצרנית המוצר המוגמר (בירה בבקבוק), היא גם יצרנית לפי החוק. בית המשפט גם אישר את קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה לא המבשלה ולא פניציה הצליחו להפריך את חזקת אחריותן לפי סעיף 4(א)(1) לחוק. יתר על כן, בית המשפט מצא כי תהליכי הבקרה של המבשלה אינם מספיקים כדי להוות בדיקת בטיחות סבירה, ולכן הם אינם יכולים להימלט מאחריות. בית המשפט הסכים גם עם חלוקת האחריות השוויונית בין פניציה לבין המבשלה, שכן לא ניתן היה לקבוע מי מהצדדים אחראי יותר לפגם. לבסוף, דחה בית המשפט את ערעורו הנגדי של עמר, שטען כי יש להטיל אחריות גם על המבשלה לפי פקודת הנזיקין בגין רשלנות, שכן הראיות אינן תומכות בטענה זו. לסיכום, בית המשפט העליון קבע כי הן פניציה והן המבשלה הלאומית חייבות לפצות את עמר על פציעתו, והפחית את סכום הפיצויים שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי.