בג"צ 802/79

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה שהגישו בני זוג המבקשים איחוד משפחות. העותר הראשון, שעזב את הכפר סיריס שבגדה המערבית בשנת 1962 כדי לעבוד במערב גרמניה, נישא לאישה מכפר סמוך. נולדו להם ארבעה ילדים משותפים, המתגוררים עם אמם בגדה המערבית. העותרים הגישו שוב ושוב בקשה לאיחוד משפחות, שאושרה בתחילה אך לא נוצלה בשל מחלתו של העותר, ובקשות נוספות נדחו. הדחייה האחרונה, שהתבססה על "סיבות ביטחוניות", הניעה את בני הזוג לפנות לבית המשפט. בית המשפט הוציא צו על תנאי, שהניע את המשיב להצדיק את הסירוב. בתצהיר המשיב צוינו קריטריונים שנקבעו בשנת 1973, שונים מאלה שהיו נהוגים בעבר, ושיקולי ביטחון. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות המשיב אינן מספקות, וציין כי הקריטריונים לא נחשפו והחששות הביטחוניים אינם אישיים לעותרים. בית המשפט הדגיש כי אף שהגדה המערבית היא "שטח סגור", הכניסה אליה אינה אסורה לחלוטין, והמשפט המנהלי חל על החלטות היתרים. לעותרים אין זכות טבועה לאיחוד משפחות, אך הם זכאים שבקשתם תידון כראוי. בית המשפט מצא כי סירובו של המשיב ליתן היתר במקרה זה היה שרירותי ובלתי חוקי, שכן הוא התבסס על חששו של המשיב כי הדבר יהווה תקדים, מבלי לספק פרטים או הצדקות ספציפיות. פסק הדין היה לטובת העותרים, ובית המשפט הורה למשיב להעניק לעותר רישיון לישיבת קבע בגדה המערבית לצורך איחוד משפחות. בנוסף, חויבו המשיבים לכסות את הוצאות המשפט של העותרים, בסך 10,000 ש"ח. השופטים ברק, בן פורת ואלון הסכימו עם ההחלטה.