ע"א 1108/98

תקציר

במקרה זה ניתנה למשה סיינטי רשות ערעור על החלטה קודמת בעניין השלמת מתנה בתנאים משפטיים מסוימים. בית המשפט מצא כי גם אם אישור הסוכנות למתנה הותנה בדרישות ספציפיות שלא מולאו במלואן, אין בכך כדי לפסול את השלמת המתנה עצמה. הערכתו של בית המשפט לענייני משפחה כי האישור קבע כי הוא יבוטל – ולא יבוטל אוטומטית – אם לא יתקיימו התנאים. מכאן עולה כי על הרשות לנקוט צעדים מעשיים ומשפטיים לביטול ההיתר. בנוסף, קבע בית המשפט כי אישור הניתן לביטול נותר בתוקף עד לביטולו בפועל, ודי בעצם מתן האישור על ידי צד שלישי כדי להשלים את העברת הרכוש, גם אם ניתן לחזור בו מאוחר יותר. כתוצאה מכך, המצאת מסמכים על ידי ההורים המזכים את בנם לקבלת מעמד מסוים במושב מצד שלישי השלימה את תפקידם בתהליך המתנה. בית המשפט הבחין בין מקרה זה למקרה דומה, וציין כי בניגוד למקרה הקודם בו מעולם לא התבקש אישור מינהלי, כאן התנאים היו שונים באופן משמעותי, והשוו את המצב למתנה לא רשומה של מניות. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי ההורים מילאו את חובתם לתת את המתנה, ולכן כל דיון נוסף על ביטולה מיותר. לפיכך התקבל הערעור, תוך שהוא הופך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזיר על כנו את החלטת בית המשפט לענייני משפחה. המשיבים חויבו לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח, בהסכמת הנשיא א' ברק והשופטת ביניש.