ע"פ 459/95

תקציר

המערערים, עלי וחאלד אבו רמדאן, הורשעו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בהחזקת סמים מסוכנים שאינם מיועדים לשימוש עצמי, לפי פקודת הסמים המסוכנים. המשטרה עצרה אותם בתום מבצע מודיעיני במוסך, כשברשותם נמצאו 8.002 ק"ג הרואין ו-1.4417 ק"ג חשיש. עלי אבו רמדאן טען כי לא ידע על הסמים וטען כי בסך הכל התלווה לאחיו ונודע לו על הסמים רק לאחר מעצרו. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו וקבע חזקת ידיעה המבוססת על הנסיבות העובדתיות, כגון הימצאות הסמים ברכב בו נסע ואופי ההעברה עליו הייתה עדה המשטרה. חאלד אבו רמדאן הודה בהחזקת סם אך טען כי מדובר בקנאביס ולא בהרואין, וטען להתנהגות בלתי הולמת של המשטרה בהחלפת הסם. נטען כי יכולתו להגנה מלאה נפגעה בשל תעודת סודיות המגבילה את יכולתו לחקור בחקירה נגדית סוכן לבנוני חיוני, יאסר, שיכול לכאורה לאשר את טענת הקנאביס. עם זאת, בית המשפט מצא טיעונים אלה בלתי משכנעים ובלתי נתמכים בראיות מהימנות, תוך ציון חוסר הסבירות הלוגי של תוכנית כזו. בית המשפט העליון אישר את קביעותיו של בית המשפט המחוזי, אישר את קיומן של ראיות נסיבתיות לביסוס ידיעתם והסכמתם של המערערים בנוגע לסמים ודחה את הטענות בדבר חוסר תקינות משטרתית כבלתי סבירות. עונשי המאסר שנגזרו על המערערים – כל אחד מהם נגזרו בתחילה על שמונה שנות מאסר – נמצאו הולמים, ושיקפו את חומרת הנזק החברתי הפוטנציאלי הנשקף מכמות ההרואין הניכרת הכרוכה בכך. לפיכך נדחו הערעורים הן על ההרשעה והן על גזר הדין, תוך שמירה על הכרעת הדין כדברי השופט בך, בהסכמת הנשיא ברק והשופט מ' חשין.