ע"פ 4457/11

תקציר

הערעור מתייחס להכרעת דין של הרשעה במספר סעיפים הנוגעים לתקיפה אלימה של אשת אביו של המערער, שכללה קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה מכוונת בנסיבות מחמירות והפרת צו בית משפט. המערער ושניים נוספים תכננו וביצעו תקיפה אכזרית של המתלוננת, שהותירה אותה פצועה ונזקקה לטיפול רפואי. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער וגזר עליו 54 חודשי מאסר בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי ופיצוי בסך 5,000 ₪ לנפגע. בתחילה ערער המערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, אך בהמשך משך את ערעורו על הכרעת הדין. באשר לגזר הדין טען המערער כי היה מקום לשקול את חלקו באירוע באופן מקל יותר, שכן הוא היכה את הקורבן פעם אחת בלבד. הוא גם טען לאכיפה בררנית, וציין את העובדה שאחד משותפיו לא הועמד לדין. המשיב, לעומת זאת, הדגיש את עברו הפלילי של המערער, את היעדר החרטה ואת חומרת העבירה, שנעברה בסמוך לאחר מאסר על תנאי קודם. ערכאת הערעור דחתה את הערעור בקובעו כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בעונש שהטיל בית המשפט המחוזי. הם הדגישו כי לא ניתן לראות את תרומתו של המערער לתקיפה האלימה בנפרד, וטענתו להקלה בעונש בהתבסס על מספר המכות שהנחית אינה סבירה. בית המשפט התייחס גם לטענת האכיפה הבררנית, וציין כי בכוונת המשיב להעמיד לדין את התוקף השלישי. העונש שהטיל בית המשפט המחוזי נחשב כתגובה מידתית למעשיו של המערער, בהתחשב בעברו ובצורך להרתיע מפני התנהגות אלימה כזו. לפיכך נדחה הערעור, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי התקבל.