ת"א 43453-02-24

תקציר

העותר ביקש מבית המשפט סעד זמני, בטענה שהמשיב חסם את הגישה לחניון של רכושם. העותר טען כי מעשיו של המשיב פוגעים בזכותם החוקתית להשתמש ברכושם וביקש צו מניעה זמני להשבת הגישה. עם זאת, השופט פסק נגד בקשת העותר, בעיקר משום שלא שקל את מאזן הנוחות. השופט הדגיש כי סעד זמני, במיוחד בדמות צו מניעה זמני, הוא אמצעי חריג ויש להעניק אותו רק כדי למנוע נזק משמעותי ובלתי ניתן לפיצוי. במקרה דנן, העותרת לא הוכיחה פגיעה כזו, מה גם שהמשיבה הציעה אפשרויות חניה חלופיות. יתר על כן, בבקשתה של העותרת נעדרו פרטים מהותיים, לרבות השימוש המסחרי בנכס וזמינותה של חניה חלופית, אשר היו משפיעים על החלטת בית המשפט במעמד צד אחד. בנוסף, ציינה השופטת כי יש לבחון את זכות הקניין של העותר, אף שהיא משמעותית, לצד זכויות המשיב ועקרון תום הלב. מטעמים אלה דחה השופט את הבקשה לסעד זמני והורה לעותר לכסות את הוצאות המשפט של המשיב.