תמ"ש 65418-11-19

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב סכסוך מר בין שני הורים גרושים, כאשר אביהם וסבם של הילדים תובעים את האם בגין לשון הרע וניכור הורי. האם, שהייתה במשמורת מלאה על הילדים, הואשמה בהגשת תלונות שווא רבות לרשויות שונות, לרבות למשטרה ולשירותי הרווחה, בטענה כי האב והסב ביצעו מעשי אלימות והתעללות מינית בילדים. בית המשפט מצא כי האם הנתבעת אכן ניהלה "מסע רדיפה" נגד התובעים, שהתבסס על טענות חסרות בסיס, שמטרתו לנתק את הקשר של הילדים עם אביהם וסבם. השופטת סקרה בהרחבה את הפסיקה ואת העקרונות המשפטיים הרלוונטיים ללשון הרע, ניכור הורי ועוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה בהקשר של סכסוכים משפחתיים. הודגש כי החוק אמנם מעודד דיווח על חשדות לאלימות או התעללות מינית, אך הוא אינו מתיר מסירת מידע כוזב או שימוש לרעה בהליכים משפטיים. בית המשפט קיבל את גרסת האב והסב לאירועים והגיע למסקנה כי הנאשם רקם נרטיב מורכב ללא כל בסיס עובדתי, שכלל השתלת זיכרונות שווא בילדים. צוין כי מעשיו של הנתבע חרגו מרשלנות גרידא, ועלו כדי כוונה רעה. למרות שמצא כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה וביצעה מעשים נזיקיים, בית המשפט לא פסק פיצויים עונשיים. תחת זאת, היא הורתה לנתבעת לפצות כל תובע בנפרד ב-40,000 ₪, בסך כולל של 80,000 ₪, לצד 50,000 ₪ הוצאות משפט. השופטת גם נתנה רשות לפרסם את פסק הדין, תוך השמטת פרטים מזהים של הצדדים, כדי להעביר מסר על ההשלכות של מעשים כאלה. מקרה זה משמש תזכורת להשלכות החמורות שעלולות לנבוע מניכור הורי ומתלונות שווא על תקיפה מינית, תוך הדגשת תפקידו של בית המשפט בשמירה על זכויותיהם של שני ההורים ויחסיהם עם ילדיהם, תוך קידום החשיבות של דיווח כנה ואמיתי על חשד להתעללות.