עש"מ 5669/98

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על החלטת בית הדין למשמעת של עובדי המדינה להפסיק את ההליכים המשמעתיים נגד עובד מדינה שפרש, וכן בהחלטת בית הדין לספור את תקופת השעייתו של העובד לצורך זכאותו לפנסיה. המשיב, מנהל חשבונות במס הכנסה, הואשם בעבירות משמעת והושעה עד לתוצאות ההליכים הנוגעים בדבר. עם זאת, ההליכים נגררו למעלה משלוש שנים, במהלכן פרש המשיב לגמלאות. בית הדין החליט לעצור את ההליכים, בנימוק של פרישתו של המשיב והיעדר צעדים משמעתיים משמעותיים שניתן לנקוט נגדו. בית המשפט העליון אמנם הכיר בשיקול דעתו של בית הדין בעניין זה, אך מתח ביקורת על ההליכים הממושכים ועל החלטת בית הדין להתייחס לתקופת ההשעיה כאל זמן שירות לצורך חישוב הפנסיה. לטענת בית הדין, לבית הדין המשמעתי לא הייתה סמכות לקבוע את תגמולי העובד עם הפסקת ההליכים. החלטה זו התקבלה ללא בקשת נציב שירות המדינה או העובד וללא שמיעת טיעונים בנושא. לפיכך, קיבל בית הדין את הערעור, תוך שהוא דוחה את החלטת בית הדין בדבר תרומת תקופת ההשעיה לפנסיה של המשיב ומשאיר את העניין להכרעת נציב שירות המדינה או בית הדין לעבודה. עם זאת, בית הדין אישר את החלטת בית הדין לסיים את ההליכים, והדגיש כי המשך ההליכים הוא היוצא מן הכלל ולא הכלל.