ע"א 473/88

תקציר

בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב משנת 1988 עסק המערער הצעיר יליד 1978 שנפגע בתאונת דרכים בגיל חמש, וכתוצאה מכך נגרם לו שבר במרפק שמאל וטראומה נפשית. בית המשפט מינה מומחים רפואיים באורתופדיה ובפסיכיאטריה, שלא מצאו נכות אורתופדית אלא נכות פסיכיאטרית של 5%. פיצויי המערערת כיסו נזקים לא ממוניים בגין נכות פסיכיאטרית לצמיתות וסכום צנוע בגין הפסד השתכרות עתידית. המערערת ערערה על כך, וטענה לנכות אורתופדית בשיעור של 10% בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי ולפיצוי הפסדי השתכרות עתידיים גבוהים יותר על פי חישובים אקטואריים. עם זאת, בית המשפט אישר את הערכתה של המומחית האורתופדית וקבע כי לבעיותיה הפסיכיאטריות של המערערת הייתה השפעה מזערית על תפקודה או על כושר השתכרותה בעתיד. בשים לב לתקדימים של אובדן כושר השתכרות של קטינים, דחה בית המשפט את החלת אמות מידה אלה כאן בשל נסיבותיה הספציפיות של המערערת וליקויה השיוריים שאינם פוגעים בתפקודה. בנוסף, הפניות לעת"מ 146/87, שעניינן נסיבות שונות, נקבעו כבלתי ישימות שכן יש לדון בכל מקרה לגופו. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור משני העילות, והמערער חויב בהוצאות משפט של המשיבים.