עת"מ 29078-01-11

תקציר

פסק הדין דן בהליכי הטיפול במבקשי מקלט בישראל ובשינוי שחל לאחרונה מהנוהל הישן לחדש. הנוהל החדש, שנכנס לתוקף ב-2 בינואר 2011, מחמיר לכאורה יותר ונועד לסנן בקשות סרק. שינוי הנוהל גרר עתירות דומות רבות נגד תחולתו הרטרואקטיבית על בקשות שהוגשו לפני השינוי. העותרים טוענים כי הנוהל החדש אינו סביר ואינו מידתי. בית המשפט מכיר בשאלה המשפטית סביב החלת הנוהל החדש על בקשות קודמות ובצורך לבחון את מידתיותו וסבירותו של ההליך החדש. עם זאת, השופט מדגיש את הצורך "להפריד את התבן מן התבן" ומתמקד בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה. צו ביניים ניתן רק אם קיימות ראיות לכאורה לסכנה לחייו של המבקש, גם אם אינן עונות להגדרת "פליט". השופט מתווה את הגישה לטיפול בבקשות לצווי ביניים: (א) עתירות סרק, שמטרתן להרוויח זמן ללא ראיות לסכנת חיים, יש לדחות על הסף, ללא קשר להליך. (ב) עתירות שיש בהן ראיות לכאורה לסכנת חיים יינתן צו ביניים ויקבעו מועד לדיון. (ג) מקרים אחרים יידונו על בסיס מאזן הנוחות, הנוטה למתן צו המניעה. (ד) החלטות ספציפיות יתקבלו לבקשות פרטניות. במקרה הספציפי הנדון, העותרת, אזרחית גיאורגית, נדחית על הסף, שכן השופטת אינה מוצאת כל הצדקה בטענתה לסכנת חיים. העתירה דומה לעתירות רבות אחרות שהגיש אותו עורך דין, נעדרת אמינות וראיות ספציפיות. לפיכך, הבקשה לצו ביניים נדחית, והעתירה נדחית ללא דיון. השופט מדגיש כי על עורכי הדין לבחור בקפידה תיקים בעלי ערך ממשי ומזהיר מפני שימוש בהליך המקלט מטעמים כלכליים או להארכת שהות שלא כדין. בנוסף, בית המשפט לא יגבה מעורכי הדין של העותרים הוצאות אישיות בתיקים שנדחו, ויעודד אותם להפעיל שיקול דעת בהגשת עתירות.