ת"א 27455-02-17

תקציר

בית המשפט החליט שלא להיעתר לבקשת המבקש לסעד זמני שיאסור על המשיב לייבא ולשווק מוצרי שוקולד מסוימים הנושאים את פרטי המבקש כיבואן. המבקשת, שהיא היבואנית הבלעדית של מוצרי שוקולד אלה בישראל, טענה כי מעשיה של המשיבה מהווים גניבת עין, תיאור כוזב, שקר פוגעני והפרת חובה חקוקה. עם זאת, בית המשפט מצא כי היבוא המקביל של המוצרים המקוריים על ידי המשיבה היה לגיטימי וכי שמו של המבקש ופרטיו על גבי האריזה היו מוסכמים או היו צריכים להיות צפויים על ידי המבקש. עוד סבר בית המשפט כי חששותיה של המבקשת ביחס לתלונות צרכנים והחזרות מוצרים גוברים על הפגיעה הפוטנציאלית במשיבה ובאינטרס הציבורי בקידום התחרות. משכך, נדחתה הבקשה לסעד זמני, והמבקש חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.