סע"ש 26338-02-23

תקציר

התובעת, כלכלנית המועסקת על ידי הנתבעת בענף הבנייה, תבעה הטבות פיצויים שונות הקשורות להעסקתה ולפיטוריה. השופטת קובעת תחילה את תחולת ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה על עמדת התובעת, ומגיעה למסקנה כי תפקידה היה משרדי ולכן הוחרגה מההסכם. לאחר מכן בוחן השופט מספר טענות הנוגעות להודעות ותשלומים. הם קובעים כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה בכתב כנדרש בחוק. עם זאת, התביעה להפרשי שכר נדחית בשל חוסר ראיות וסברה של השופטת כי תלושי השכר של התובעת שיקפו את תשלומי שכרה בפועל. לאחר מכן, השופט בוחן את זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים. מסקנתם היא כי הנתבעת לא סתרה את ההנחה כי פיטוריה של התובעת – שהתרחשו סמוך לשנת עבודתה הראשונה – נועדו להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. לפיכך, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים מלאים, בניכוי סכום שהופרש לקרן הפיצויים שלה. השופט פוסק לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך 5,950 ₪ ותוספת של 1,000 ₪ בגין איחור הנתבעת בתשלום סכום זה. עוד קובעת השופטת כי לתובע חייבים דמי הבראה, הפרשות לפנסיה והפרשי פדיון חופשה שנתית בסך 5,051.32 שקל. מספר תביעות נוספות של התובעת, לרבות הוצאות נסיעה והודעה מוקדמת, נדחות. השופטת מוצאת כי נפלו פגמים בהליך פיטוריה של התובעת, בעיקר בנוגע לסיבות שצוינו לפיטוריה, שלא הועלו בפניה קודם לכן. עם זאת, בהתחשב בעסקיו הקטנים של הנתבע ובבעיות קודמות עם תפקודו של התובע, פוסק השופט לתובע פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין ליקויים אלה. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 14,658.82 ₪ פיצויים שונים, בנוסף לשכר טרחת עורך הדין של התובע, המסתכם בסך 3,000 ₪. סכום זה יהיה צמוד למדד ויכלול ריבית מיולי 2022 ועד למועד התשלום.