דב"ע נז/170 - 3

תקציר

המערערת, מפיצה מורשית של כיורי מים ביתיים, חתמה על הסכם קידום מכירות עם המשיב, המייעד אותו למנהל המכירות באזור גיאוגרפי מוגדר. ההסכם, שהיה בתוקף מיום 1.1.1992 ועד ליום 31.12.1992, התווה את חובותיה של המשיבה, לרבות גיוס, הכשרה וניהול סוכנים, והתיר את סיום עבודתה בהודעה בכתב של 45 יום. ביום 17.9.92 הודיע המשיב למערער על כוונתו לחדול מתפקידו כמנהל מכירות, במתן הודעה מוקדמת של 45 יום כנדרש. לאחר מכן יצא המשיב לטיול בחו"ל ועם שובו לא שב לתפקידו. המערערת תבעה את המשיב בגין הפרת ההסכם וגרימת נזקים, אך בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו דחה את התביעה. המערערת ערערה לבית הדין הארצי לעבודה וטענה כי מעשיה של המשיבה היוו הפרת חוזה, נעדרי תום לב וגרמו לנזקים. עם זאת, בית הדין לעבודה אישר את החלטת בית הדין האזורי, וקבע כי חוסר התלהבותו ומניעיו של המשיב יצרו עילת תביעה לפיצויים, אך המערערת לא הצליחה להוכיח נזקים. בנוסף, קבע בית המשפט כי אין במעשיו של המשיב כדי להצדיק את טענות המערערת בדבר שימוש שלא כדין בסודות מסחריים או הפרת חוזה. משכך, נדחה הערעור, וחויב המערער לשאת בהוצאות הערעור של המשיב.