רמ"ש 23735-09-20

תקציר

ערכאת הערעור דחתה את הערעור על רובו, ואישרה את קביעתו של בית משפט קמא כי הצדדים המעורבים לא הגיעו להסכמה קונקרטית בדבר העתקת מקום מגוריהם של ילדים קטינים. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו העובדתית של בית משפט קמא כי לא נחתם הסכם מחייב בין הצדדים, וכי השיחות בין הצדדים היו כלליות, דלות ומעורפלות מכדי להוות הסכמה ברורה. תמלילי שיחות אלה, למרות היותם קבילים, לא הוכיחו אחרת כאשר נבדקו מקרוב. ערכאת הערעור הדגישה כי ממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות של בית משפט קמא מכובדים בדרך כלל, והתערבותם נדירה אלא אם נפל פגם מהותי או שהממצאים אינם הגיוניים. במקרה זה מדובר בסוגיה רגישה, ובית המשפט ציין כי יש צורך בהסכמות ברורות ומפורשות בעניינים אלה כדי למנוע אי הבנות. התנהלותו של המשיב, שמיהר לפנות לבית המשפט כדי למנוע את המעבר, הוכיחה עוד יותר כי לא הייתה הסכמה. ערכאת הערעור מתחה ביקורת גם על חוסר הבהירות בהוראות האופרטיביות של בית משפט קמא והורתה על המשך עיכוב הביצוע עד לקבלת החלטות זמניות בעניין משמורת, הסדרי הורים ומזונות – בהתחשב בגיל הילד הצעיר – עד להכרעה סופית בתיקים בין הצדדים. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, ופרסום ההחלטה הותר לאחר הסרת פרטים מזהים.