ע"א 168/64

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בערעור שניתן על פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בירושלים. התביעה המקורית הוגשה על ידי עיריית ירושלים נגד בעלי נכסים שאדמתם גובלת ברחוב מסוים, בניסיון לחייב אותם לתרום כספית לסלילה מחדש של אותו רחוב. המערערים טענו כי מאחר שהרחוב המדובר נסלל עוד לפני שנחקק חוק עזר לירושלים, 1937 (שקבע כי בעלי הנכסים תורמים לסלילת הרחוב), אין להטיל עליהם אחריות לעבודות סלילה נוספות. בית המשפט העליון, בהסכמתו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, דחה את הערעור. בפסק הדין פירש בית המשפט את החוקים וחוקי העזר הרלוונטיים כפשוטם וקבע כי המונח "סלילה" כהגדרתו בחוק עזר ירושלים (סלילת רחובות), 1937, כולל סלילה מחדש, ולפיכך חויבו המערערים לשאת בהוצאות. בית המשפט הכיר בכך שלמרות שהתוצאה עשויה להיראות קשה, סמכותה של העירייה להכריז על רחוב כרחוב ציבורי ולהחליט על בנייתו היא סמכות חד פעמית, שטרם הופעלה לגבי רחוב ספציפי זה. משכך, רשאית הייתה העירייה לדרוש את השתתפות המערערים בהוצאות, שכן הסלילה הקודמת בוצעה בתנאים שונים ולא פטרה את הרחוב מהכרזה כציבורי. למרות שדחה את הערעור, בית המשפט לא פסק הוצאות לעירייה, בהתחשב בנסיבות המקרה.