ע"א 3348/06

תקציר

עניינו של הערעור בדחיית בקשתו של צבי ברקאי לקבלת הטבות לפי חוק הנכים לאחר שחלה בלוקמיה של תאים שעירים. ועדת הערר העדיפה את חוות דעתו של פרופ' מיטס על פני פרופ' ברנר לגבי השפעת האיחור באבחון מחלתו של ברקאי. פרופ' מיטס סבר כי לאיחור באבחון אין משמעות קלינית וכי מחלת ברקאי היא א-סימפטומטית ומטופלת בהצלחה. מנגד, פרופ' ברנר טען כי העיכוב הפחית את סיכויי החלמתו של ברקאי וכי הפרוגנוזה של מחלתו נפגעה. השופט פינקלשטיין מצא כי אין להתערב בהחלטת הוועדה, בהתחשב בדעת הרוב בנוגע לקביעות עובדתיות בנושאים רפואיים. טענתו של ברקאי, לדברי פינקלשטיין, היא תיאורטית, ואם מחלתו תחמיר בעתיד, הוא יוכל להגיש בקשה חדשה. עם זאת, השופטת חפרי-וינוגרדוב סבורה כי יש לקבל את הערעור. הם בוחנים את העובדות המצביעות על אבחון מאוחר ואת הקשר האפשרי בין מחלתו של ברקאי לבין שירותו הצבאי. חפרי-וינוגרדוב מסכימה כי לברקאי סיכוי לא מבוטל לסבול מהישנות המחלה וכי שליש ממצבו הידרדר בשל האבחון והטיפול המאוחרים. ג'סטיס גריל לצד חפרי-וינוגרדוב. לפיכך, הערעור התקבל בהחלטת רוב, וקבע כי סיכוייו של ברקאי להחלים מלוקמיה נפגעו משמעותית בשל האבחון והטיפול המאוחרים, דבר המצדיק פיצוי הולם.