עת"מ 25593-06-23

תקציר

העותרים ביקשו רישיון עסק למועדון הטאבו אך סורבו על ידי המשטרה, מה שהוביל אותם להגיש עתירה לבית המשפט. השופט בחן ביסודיות את התיק, בהתחשב בטיעונים שהוצגו בכתב ובעל פה בדיון. השופט בחן ראיות מנהליות חסויות שהוצגו בדלתיים סגורות ולא מצא סיבה לבטל את החלטת המשטרה. השופט הדגיש כי בתי המשפט אינם מחליפים רשויות מנהליות בעניינים מקצועיים וכי למשטרה שיקול דעת רחב בהבטחת ביטחון הפנים. במקרה זה, החלטת המשטרה לשלול את הרישיון התבססה על מידע מנהלי מהימן שהצביע על כך שהעותרים אינם הבעלים היחידים של העסק וכי הוא משמש לפעילות פלילית, לרבות שימוש בסמים ועבירות מין. השופט קיבל את הטענה כי העותרים מימשו את זכותם לשימוע באמצעות התנגדות בכתב וציין כי הפעלת העסק ללא רישיון ואי גילוי עובדות מהותיות מצדיקים את דחיית העתירה. יתר על כן, השופט הגיע למסקנה כי אין עילה להתערבות, שכן החלטת המשטרה הייתה סבירה ומוצדקת דיה. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשלם את הוצאות המשיב.