ע"פ 72162/05

תקציר

גזר הדין מתייחס לגננת שהורשעה בעבירה על סעיף 361 לחוק העונשין בכך שהשאירה כעונש ילד בן ארבע ללא השגחה במחסן במקום. המערערת הודתה במידה רבה בעובדות, אך היא חלקה על מסוכנות המקום ועל הזמן שהילד שהה בו. בית המשפט המחוזי הרשיע אותה וגזר עליה ארבעה חודשי מאסר, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס. בערעור על הכרעת הדין נטען כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי שגויות, וביקש זיכוי מלא או לחילופין קביעת אשמה ללא הרשעה. עוד טענה המערערת כי מדובר במקרה של מה בכך וביקשה לבטל את ההרשעה בשל נסיבותיה האישיות, בטענה כי הדבר יגביל את אפשרויות התעסוקה שלה. בית המשפט דחה את הערעור על פסק הדין, ובכך אישר את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי והדגיש את הסכנה לביטחונו של הילד. עם זאת, היא קיבלה את העתירה החלופית לסיים את ההליך ללא הרשעה, בשל עברה הפלילי הנקי של המערערת, אופיו החד פעמי של האירוע, גילה הצעיר וחוסר ניסיונה. ההחלטה ציינה את ההשלכות החמורות של השארת ילדה ללא השגחה ואת ההבנה של המערערת לטעותה. ההרשעה בוטלה והוטל עליה עבודות שירות.