ת"פ 36196-12-11

תקציר

מדובר בתיק סחר בסמים ונשק בו מעורבים 49 נאשמים וכ-40 עסקאות נשק וסמים שבוצעו תוך שימוש בסוכן סמוי ושוטר סמוי, שרכשו סמים ואמצעי לחימה מטעם המשטרה. לאחר שמיעת העדים המרכזיים, הודו הנאשמים באישומים מתוקנים וכל אחד מהם הורשע בחלק מהסעיפים נגדם. השופט הכריז על נאשם 1 כ"סוחר סמים", כינוי שיש לו השלכות משפטיות, שכן הוא יצר חזקה כי ניתן לחלט רכוש מסוים השייך לנאשם או לבת זוגו כאילו הושג באמצעות עסקאות סמים. לאחר מכן פנה השופט לגזר הדין. על נאשם 1, בעל עבר פלילי ארוך והיה כוח דומיננטי בביצוע העבירות, גזר השופט עונש מאסר משמעותי, קנס ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה. כמו כן הורה השופט על חילוט רכב וכסף מזומן שנתפסו מהנאשם. גזר הדין הביא בחשבון את חומרת העבירות, את התפקיד הדומיננטי שמילא הנאשם, את כמויות הסמים הגדולות הכרוכות בכך, את המסוכנות לציבור הטמונה בעבירות ואת המשאבים המשטרתיים הרבים שהופעלו בחקירה. עם זאת, השופט שקל גם את קבלת האחריות של הנאשם, את הבעת החרטה שלו ואת סיכוייו להשתקם. באשר לנאשם 2, שלא היה לו עבר פלילי ומילא תפקיד מופחת בעבירות, גזר השופט עונש קל יותר של שישה חודשי עבודות שירות, קנס וצו מבחן ל-18 חודשים. השופט קיבל את המלצת שירות המבחן, שקבע כי נאשם 2 הביע חרטה אמיתית, סיכון נמוך לפגיעה חוזרת ויפיק תועלת מהשיקום. השופט ציין כי מאסר עלול לפגוע בסיכוייו של הנאשם ולחשוף אותו לעולם הפלילי. לכן, למרות המדיניות הכללית של הטלת מאסר בפועל על עבירות סחר בנשק, השופט הפעיל שיקול דעת במקרה זה והטיל צו עבודות שירות, ומצא כי זהו מקרה בולט המצדיק ענישה פרטנית. לבסוף, סירבה השופטת להורות על חילוט רכב הרשום על שם אחותו של הנאשם, למרות כמה אינדיקציות לכך שהוא עשוי להיות שייך לנאשם 1, שכן הוא יותיר אישה נכה ללא תחבורה ונסיבות המקרה אינן מצדיקות חילוט. לשני הנאשמים ניתנה הזכות לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון.