מ"ח 3300/22

תקציר

במקרה זה, ביקש המבקש משפט חוזר בגין הרשעתו בעבירות הקשורות להובלת בעלי חיים ללא עמידה בתנאי ההיתר, לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט. המבקש הואשם לראשונה בשנת 2014, הודה בעבירות במסגרת הסדר טיעון ונגזרו עליו מאסר על תנאי, קנס והתחייבות להימנע מעבירות דומות, אך כתב אישום מאוחר יותר בגין אותן עבירות הוביל להרשעה ולעבודות שירות. המבקש הגיש בקשה למשפט חוזר על ההרשעה הראשונה, בטענה כי בהליך השני התגלו ראיות חדשות: כי היתרים שנדרשו לכאורה מוטרינר ממשלתי הונפקו במקום זאת על ידי צוות משרד בלתי מורשה. הוא טען כי צעד שגוי זה מהווה עיוות דין וכי הודאתו נבעה מייעוץ משפטי ולא מאמת. המדינה טענה מנגד כי אין בסיס משפטי למשפט חוזר, וציינה כי הודאתו ניתנה בייצוג משפטי ודחתה את טענת הראיות החדשה שלו בשל היעדר הוכחות מהותיות וטעויות תזמון פרוצדורליות. בית המשפט הגיע למסקנה כי המבקש לא עמד בקריטריונים המחמירים למשפט חוזר, שכן ראיותיו היו חסרות אמינות ולא עמדו במועדי ההגשה. העובדות החדשות לא הצביעו על פוטנציאל ממשי לשנות את תוצאות המשפט, ולא העידו על עיוות דין משמעותי. לפיכך נדחתה הבקשה למשפט חוזר.