ע"ו 36865-11-20

תקציר

תושב ישראל הסובל מהפרעה דמוית סכיזופרניה, בעיות שימוש בסמים והפרעת אישיות דיססוציאלית אושפז במאי 2018 בכפייה לפי סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש לתקופה מרבית של שלוש שנים. אשפוז זה הוא תוצאה של כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות, בהן הפרעה לשוטר, תקיפה סתם והיזק לרכוש בזדון. למטופל יש היסטוריה של התנהגות אלימה ואשפוזים קודמים מרובים. הוועדה האחראית לבדיקת עניינו מעת לעת אישרה את המשך אשפוזו תוך הערכת מסוכנותו כנמוכה ומאפשרת לו חופשות לפי שיקול דעתו. הוועדה הכירה גם בצורך בגמילה מסמים, אך המטופל מסרב לעבור אותה במסגרת סגורה בתוך בית החולים, ומעדיף במקום זאת תוכנית גמילה בקהילה. בית המשפט, לאחר דיון מסודר, מסכים עם הערכת הוועדה ומגיע למסקנה כי המשך אשפוז הכרחי לצורך הטיפול בחולה וניהול מסוכנותו. למרות מראה סימני שיפור, מצבו של המטופל דורש שיקום נוסף במסגרת סגורה, לה הוא מתנגד. בהתחשב בעברו הפלילי ובסכנה הפוטנציאלית הנשקפת ממנו, קובע בית המשפט כי שחרור מוקדם עלול להביא להידרדרות במצבו ומהווה סיכון לציבור. לפיכך, הערר על החלטת הוועדה נדחה, וצו האשפוז הכפוי מוארך. החלטה זו נועדה להגן על הציבור ולהבטיח שהמטופל יקבל טיפול הולם.