ת"א 64809-07-20

תקציר

בית המשפט החליט שלא לבטל פסק דין קודם שאישר הסכם פשרה בין העותרת למשיב, שלטענת העותרת נחתם בכפייה. העותר טוען כי אולץ לחתום על ההסכם לאחר שננעל בחדר, אוים ונסחט על ידי נציגי המשיב. עם זאת, השופט מצא כי העותר לא הביא ראיות מספיקות לכך שההסכם הושג באמצעים פסולים. יתר על כן, השופט ציין כי לעותר היו הזדמנויות רבות לערער על ההסכם, אך לא עשה זאת במועד. גרסתו של המשיב לאירועים, שסתרה את טענות העותר, כמו גם נסיבות המשא ומתן והחתימה על ההסכם שלאחר מכן, נלקחו בחשבון. השופטת הדגישה כי עיכוב ביצוע פסק דין כספי, במקרה זה על סך 150 מיליון שקל, הוא חריג ודורש הצדקה חזקה, שלא ניתנה על ידי העותר. בנוסף, השופטת שקלה את פוטנציאל הנזק לשני הצדדים כתוצאה מביצוע פסק הדין או עיכובו ומצאה כי העותרת לא הוכיחה כי ייגרם נזק בלתי הפיך כתוצאה מביצוע מיידי. ההחלטה מציינת גם את השיהוי של העותרת בהגשת התביעה לביטול הסכם הפשרה, ומציינת כי היא הוגשה רק לאחר שהמשיבה פתחה בהליכי גבייה. בסופו של דבר, השופט דחה את בקשת העותר, תוך שהוא מדגיש כי סיכויי הצלחת התביעה הם מזעריים, והורה לו לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב.