ע"א 41/96

תקציר

המערערת מספקת שירותי תיווך לחברות ביטוח זרות, ומסייעת להן לאתר לקוחות ישראלים המעוניינים בביטוח משנה. המערערת מקבלת עמלות מהחברות הזרות ושואפת ליהנות משיעור אפס מס ערך מוסף כמפורט בסעיף 30(א)(5) לחוק מס ערך מוסף בגין שירותים הניתנים לתושבי חוץ. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער, והוביל לערעור הנוכחי. בית המשפט העליון מקבל את הערעור, בקובעו כי שירותו של המערער אכן מזכה בשיעור מס אפס. בית המשפט קובע כי השירות ניתן לתושבי חוץ, ולא בפועל לתושבי ישראל, שכן החברות הזרות הן המקבלות העיקריות. כמו כן, השירות אינו ניתן "בגין נכס הנמצא בישראל", שכן הנכס המדובר - חוזי ביטוח משנה - אינו מצוי בישראל. פרשנותו של בית המשפט מתיישבת עם כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 30(א)(5), שמטרתו לעודד יצוא ולמנוע העלמות מס. ההחלטה מעניקה למערערת זכות לשיעור מס אפס על עמלותיה, ובכך מאפשרת את הערעור והופכת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיב חויב לשלם למערערת הוצאות בסך 20,000 ₪.