ע"פ 39538-09-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של פסק דין ע"פ 39538-09-20 (אבו סנינה נ' מדינת ישראל)** **הקדמה:** בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, דחה את ערעורו של מוחמד אבו סנינה (להלן: "המערער") על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים. בית משפט השלום הרשיע את המערער בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (סעיף 274(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) ועבירת איומים (סעיף 192 לחוק). גזר דינו של בית משפט השלום כלל 7 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. **דיון בערעור על הכרעת הדין:** 1. **התמודדות עם קביעות עובדתיות:** עיקר הערעור על הכרעת הדין נסוב סביב התנגדות המערער לקביעות העובדתיות של בית משפט קמא, ובפרט לעניין מהימנות עדויות השוטרים ודחיית גרסת המערער ושל חברו. בית המשפט לערעורים הדגיש כי אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות עובדתיות, במיוחד כאשר אלו נומקו כהלכה על ידי בית משפט קמא. בית המשפט קמא ביסס את החלטתו על התרשמותו מעדויות השוטרים, אשר נמצאו מהימנות, לא לקו בהפרזה, וסתירות שנמצאו בהן היו לא משמעותיות. 2. **דחיית גרסת המערער וחברו:** בית המשפט קמא, ובעקבותיו בית המשפט לערעורים, לא נתן אמון בגרסתו של המערער ושל חברו, אשר ישב לצידו בזמן האירוע. בית המשפט קמא קבע כי חברו של המערער הוא "עד מעוניין" שעדותו מגמתית, וכי בהיותו יושב לצד המערער, סביר שהיה עד לכל שלבי האירוע, בניגוד לעדותו. 3. **הסבר להתנהגות המערער:** בא כוח המערער טען כי השתלשלות האירועים לפי גרסת השוטרים אינה סבירה, משום שלא הייתה למערער כל סיבה לתקוף את השוטרים. בית המשפט לערעורים קיבל את ההסבר שעלה מן העדויות, לפיו נדף מהמערער ריח חריף של אלכוהול בזמן האירוע ואחריו, וקבע כי הדבר יכול להסביר את התנהגותו. 4. **יסודות עבירת האיומים:** טענה נוספת שהועלתה על ידי בא כוח המערער, וחורגת מהודעת הערעור, הייתה כי האמירה "אני אזיין אותך" אינה מקימה את יסודות עבירת האיומים. בית המשפט לערעורים דחה טענה זו. נקבע כי אמירה זו, בשילוב עם אמירות נוספות כגון "אני אבוא לבית שלך ואני אזיין אותך, אל תדאג אנחנו עוד ניפגש", ובנוסף דחיפת כיסא לעבר השוטר, מקיימת את יסודות האיום וההקנטה הנדרשים לעבירת האיומים. הודגש כי הבנת המצב המשפטי דורשת בחינת נסיבות העניין, ובמקרה זה, השילוב הנסיבתי והמילולי הוביל למסקנה בדבר קיום העבירה. **דיון בערעור על גזר הדין:** 1. **איזון שיקולי ענישה:** בית המשפט לערעורים סבר כי גזר דינו של בית משפט קמא מאוזן וראוי, ואף "מקל קמעה עם המערער". הודגש חומרת המעשים של תקיפה ואיומים על שוטרים בעת מילוי תפקידם. 2. **עברו הפלילי של המערער:** בית המשפט התייחס בהרחבה לעברו הפלילי של המערער, הכולל 8 הרשעות קודמות במגוון עבירות (אלימות, הפרעה לשוטר, רכוש, זיוף, הפקרה לאחר תאונה). אף שההרשעה האחרונה הייתה משנת 2015, צוין כי לא ניתן להתעלם מרצף ההרשעות. 3. **התחשבות בעבר ו"דרך הישר":** בית המשפט ציין כי בתי משפט הלכו לקראתו של המערער בעבר, בכך שלא נגזרו עליו עונשי מאסר בפועל. גם הפעם, בית משפט קמא נתן דעתו לטענת המערער על כי עלה על דרך הישר בשנים האחרונות, וביטא זאת באמצעות גזר דין של עבודות שירות. 4. **תסקיר שירות המבחן:** גזר הדין התחשב גם בהמלצות מתסקיר שירות המבחן, ואיזון זה נתפס כראוי בין שיקולי הענישה השונים. **מסקנה ועיקרים משפטיים:** * **היקף ההתערבות של ערכאת ערעור בעובדות:** פסק הדין מדגיש את העיקרון המשפטי כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בקלות בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא, במיוחד כאשר הן מבוססות על התרשמות ממהימנות עדויות ונומקו כהלכה. * **פרשנות יסודות עבירת האיומים:** פסק הדין מבהיר כי עבירת האיומים נבחנת על פי נסיבות המקרה. אמירה לכאורה פשוטה עשויה להתפרש כאיום בהתחשב בשילוב אמירות נוספות, התנהגות פיזית, והקשר הדברים. הדגש הוא על ההקנטה והחשש שנוצר אצל מושא האיום. * **שיקולי ענישה בגזירת דין:** פסק הדין מציג את האיזון הנדרש בענישה בין חומרת העבירה, עברו הפלילי של הנאשם, לבין שיקולים של שיקום והתחשבות בנסיבותיו האישיות (כמו "עלייה על דרך הישר"). * **עבודות שירות כחלופה למאסר בפועל:** במקרה זה, העובדה שהמערער לא נשלח למאסר בפועל, על אף עברו הפלילי, משקפת מגמה של מתן הזדמנות לשיקום, תוך התחשבות בגורמים שונים (כולל המלצת שירות המבחן). * **השלכות משפטיות של שימוש באלכוהול:** פסק הדין מרמז כי שימוש באלכוהול עשוי לשמש כגורם המסביר התנהגות אלימה, אך אינו שולל את אחריותו הפלילית של המבצע. **סיכום:** בית המשפט לערעורים אימץ את הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט קמא, תוך שהוא דוחה את טענות הערעור. פסק הדין מחזק את מעמדן של קביעות עובדתיות של ערכאה ראשונה, מפרש את יסודות עבירת האיומים לאור נסיבות המקרה, ומאשר את איזון שיקולי הענישה שנעשה על ידי בית משפט השלום.