ת"א 1247/07

תקציר

התובעת, שנולדה חסרת נשימה וסבלה מנזק מוחי במהלך הלידה, תבעה את הצוות הרפואי בגין רשלנות. הטענות העיקריות לרשלנות נגעו להחלטה לבצע את הלידה בחדר הלידה ולא בחדר הניתוח, מעקב אחר דופק העובר, החלטה על קרע בקרומים ועיכוב בהחלטה ובביצוע ניתוח קיסרי. בית המשפט קבע כי ההחלטה לקיים את הלידה בחדר הלידה הייתה סבירה, וכך גם החלטות הצוות לעקוב אחר דופק העובר וקרע בקרנות. עוד קבע בית המשפט כי לא היה שיהוי מיותר בהחלטה ובביצוע הניתוח. לפיכך, קבע בית המשפט כי הצוות הרפואי לא התרשל במהלך הלידה. למרות שפסק הדין יכול היה להסתיים שם, בית המשפט התייחס גם לסוגיית הקשר הסיבתי ומצא כי לא ניתן לקשור את מצבו הרפואי של התובע לאירועים שהתרחשו במהלך לידתו. בית המשפט ביסס את החלטתו על קריטריונים רפואיים שנקבעו על ידי שתי ועדות - איגוד המיילדות האוסטרלי והניו זילנדי והאיגוד האמריקאי למיילדות וגניקולוגיה - שהוקמו כדי להעריך את הקשר הסיבתי בין היפוקסיה במהלך הלידה לבין נכות נוירולוגית קבועה. הקריטריונים כללו, בין היתר, עדות לחמצת מטבולית בדם הטבורי בלידה, הופעה מוקדמת של תסמינים של אנצפלופתיה בילוד ושיתוק מוחין ספסטי של קוואדריפלגיה. בית המשפט מצא כי לפחות אחד מהקריטריונים ההכרחיים הללו לא התקיים, שכן התובע סבל מהמיפלגיה ולא מקוודריפלגיה. עוד קבע בית המשפט כי לא התקיימו קריטריונים אחרים. לפיכך, נשלל הקשר הסיבתי בין הפגיעה המוחית של התובע לבין האירועים במהלך לידתו. כתוצאה מכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לפצות את הנתבע בסך 7,500 ₪ בלבד.