ת"פ 52692-02-22

תקציר

## ניתוח משפטי: ת"פ 52692-02-22 מדינת ישראל נ' יזיד אבו אחמד **מבוא** פסק הדין עוסק בעניינו של נאשם שהודה והורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בית המשפט, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים והתחשבות בתסקירי שירות המבחן, בחר שלא להרשיע את הנאשם בפועל, אלא הטיל עליו צו מבחן, שעות שירות לתועלת הציבור, פיצוי למתלוננת והתחייבות להימנעות מעבירות אלימות. החלטה זו מהווה דוגמה ליישום החריג לכלל המחייב הרשעה, ומתבססת על שיקולים של שיקום, נסיבות אישיות והפגיעה הצפויה מהרשעה. **עובדות המקרה** על פי כתב האישום המתוקן, הנאשם תקף את אשתו, המתלוננת, בביתם. האלימות כללה תפיסת זרועותיה, חניקתה, הרחקתה מהחלון וסגירת הדלת. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות של ממש – חבורות מתחת לסנטר, בזרוע ימין ובזרוע שמאל. בנוסף, נטען כי הנאשם איים עליה טלפונית בשנת 2021. **הסדר טיעון וטיעונים לעונש** ביום 9.5.22 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו הודה הנאשם והורשע בכתב האישום המתוקן. הנאשם הופנה לתסקיר שירות המבחן, והצדדים ביקשו שתיבחן שאלת ביטול ההרשעה. * **טיעוני המאשימה:** המאשימה הדגישה את הפגיעה בערכים חברתיים שלמות גופו, כבודו ותחושת ביטחונו של האדם. כמו כן, הדגישה את חומרת האלימות במשפחה, המבוצעת לרוב "בחדרי חדרים" וכלפי קורבן הנמנע מלדווח. המאשימה התנגדה לביטול ההרשעה, בנימוק שהמעשים חמורים, מהווים פשע, ואי הרשעתו תפגע באינטרס הציבורי, המצדיק ענישה מרתיעה. היא הפנתה לפסיקה בנוגע למקרים דומים בהם נדחה ערעור על אי-הרשעה. לבסוף, ביקשה המאשימה להטיל עונש מאסר בפועל ברף הנמוך, מאסר על תנאי ארוך, פיצוי לקורבן והתחייבות. * **טיעוני הנאשם:** הנאשם הדגיש את הודאתו, חיסכון זמן שיפוטי, לקיחת אחריות, היעדר עבר פלילי, היותו עורך דין, אב לשני ילדים והמפרנס היחיד. נטען כי מדובר באירוע נקודתי לאחר 10 שנות נישואין. הוגשו שישה תסקירי שירות מבחן, המעידים על תהליך שיקומי משמעותי, החל מטיפול פרטני ועד השתלבות בקבוצה טיפולית. נטען כי לא היה תכנון מוקדם, והחבלות היו שטחיות. כמו כן, הודגשה הפגיעה החמורה הצפויה לנאשם בעבודתו כעורך דין פלילי, שכן הרשעה עלולה להוביל לשלילת רישיונו. הנאשם הפנה לפסיקה רבה שתמכה בביטול הרשעה בנסיבות דומות, תוך הדגשת הצורך בשילוב שיקולי שיקום, פגיעה תעסוקתית, ומיקום האירוע ברף נמוך של אלימות. בנוסף, הועלו טענות בדבר "טעימת" עונש ממעצרו הממושך. **הכרעת בית המשפט – ביטול ההרשעה** בית המשפט, בראשות הנשיא ניר מישורי לב טוב, קיבל את בקשת הנאשם וביטל את הרשעתו. ההחלטה התבססה על העקרונות המשפטיים הבאים: 1. **הכלל והחריג לעניין הרשעה:** בית המשפט חזר על ההלכה הפסוקה לפיה הכלל הוא הרשעה עם הדין, והחריג הוא הימנעות מהרשעה. הסמכות להימנע מהרשעה מיועדת למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. 2. **הלכת תמר כתב:** על מנת להימנע מהרשעה, נדרש שיתקיימו שני תנאים מצטברים: * **פגיעה חמורה בשיקום הנאשם:** במקרה זה, שירות המבחן הצביע במפורש על הנזק הצפוי בעיסוקו של הנאשם כעורך דין, לרבות סכנת שלילת רישיונו. בית המשפט הדגיש כי הפגיעה התעסוקתית צפויה להיות חמורה, הן על פי התייחסות רשויות אכיפת החוק (שב"ס), והן לפי התקנות בלשכת עורכי הדין. בנוסף, נלקחה בחשבון ההשפעה על בני משפחתו של הנאשם, בהיותו המפרנס היחיד, וכן הפגיעה הפוטנציאלית בתדמיתו העצמית. * **העבירה מאפשרת סטייה מהרשעה:** בית המשפט קבע כי נסיבות ביצוע העבירה מציבות אותה ברף הנמוך של עבירות אלימות במשפחה. לא היה שימוש בנשק, האיומים נמחקו מכתב האישום המתוקן, והחבלות היו שטחיות ולא דרשו טיפול רפואי או אשפוז. 3. **שיקולים אינדיבידואליים מול אינטרס ציבורי:** בית המשפט הדגיש כי על אף האינטרס הציבורי החשוב במגור האלימות במשפחה, יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה זה, השילוב של נסיבות אישיות חריגות, היעדר עבר פלילי, תהליך שיקום מוצלח, הוכחת פגיעה תעסוקתית ממשית, והעבירה ברף נמוך, הוביל למסקנה כי השיקול האינדיבידואלי גובר על השיקול הציבורי-מערכתי הכללי. 4. **תסקירי שירות המבחן:** שירות המבחן המליץ באופן עקבי על ביטול ההרשעה, תוך שהוא מפרט את תהליך השיקום הממושך והמוצלח של הנאשם. בית המשפט נתן משקל רב להמלצות אלו, אשר נתמכו על ידי שישה תסקיירים. 5. **פסיקה רלוונטית:** בית המשפט סקר והתייחס לפסיקה רבה, הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה. הוא הבחין בין מקרים בהם נדחו בקשות לאי-הרשעה (הכרוכים לרוב בעבירות חמורות יותר או נסיבות שונות), לבין מקרים דומים בהם בתי המשפט נמנעו מהרשעה, תוך הדגשת השיקולים השיקומיים והפגיעה התעסוקתית. **ההחלטה העונשית** לאחר קבלת ההחלטה בדבר ביטול ההרשעה, הטיל בית המשפט על הנאשם את העונשים הבאים: * **צו מבחן:** למשך 12 חודשים, בפיקוח שירות המבחן. * **שירות לתועלת הציבור (של"צ):** 240 שעות, למשך שנה. * **פיצוי למתלוננת:** 10,000 ₪, שישולמו עד לתאריך 1.11.24. * **התחייבות:** להימנע מלעבור עבירת אלימות למשך 3 שנים, על סך 10,000 ₪. **חידושים ונקודות מרכזיות** * **הגמשת דרישת הנזק הקונקרטי:** פסק הדין מדגים את הגמשת הדרישה להוכחת נזק תעסוקתי קונקרטי, כפי שעולה מפסיקות מאוחרות יותר. בית המשפט בחן את *הסיכון* הממשי לפגיעה, ולא רק נזק שכבר נגרם בפועל, תוך התייחסות לכללי לשכת עורכי הדין, נוהלי שב"ס, והשפעה על אדם הנמצא בתחילת דרכו המקצועית. * **המשקל הניתן לתסקירי שירות המבחן:** פסק הדין מדגיש את חשיבותם של תסקירי שירות המבחן, ובפרט כאשר הם מפרטים תהליך שיקומי עקבי ומוצלח, ומספקים המלצות ברורות. * **התייחסות למורכבות חיי הנאשם:** בית המשפט נתן משקל משמעותי למכלול נסיבות חייו של הנאשם – היותו עורך דין פלילי, אביו היחיד, והשפעת הרשעה על עתידו המקצועי והאישי, ואף על משפחתו. * **איזון בין ערכים:** פסק הדין מהווה דוגמה לאיזון עדין בין הצורך להגן על ערכים חברתיים בסיסיים (כגון שלמות הגוף והמניעה מאלימות במשפחה), לבין הצורך לאפשר שיקום של נאשמים, במיוחד כאשר מדובר בעבירות ברף נמוך יחסית, ולאחר הוכחת תהליך שיקומי אמיתי. * **חדשנות בפסיקה:** ההחלטה להימנע מהרשעה, במיוחד בעבירת אלימות במשפחה, למרות שאינה מחדש הלכה, מראה על מגמה של בית המשפט להתחשב יותר ויותר בשיקולי שיקום, במיוחד כאשר הוכח בסיס מוצק לכך. **סיכום** פסק דין זה מהווה דוגמה ליישום חריג אך מוצדק של דוקטרינת אי-ההרשעה. הוא מראה כי גם בעבירות של אלימות במשפחה, בתי המשפט עשויים לשקול הימנעות מהרשעה, כאשר מתקיימים תנאים ספציפיים, הכוללים הוכחת פגיעה חמורה בשיקום, מיקום העבירה ברף נמוך, ותהליך שיקומי מוצלח, אשר גוברים על האינטרס הציבורי של הרשעה.