ת"א 7715-12-14

תקציר

סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה כספית בסך 457,521 ₪ הוטלה בספק, כאשר המבקש טען כי לבית המשפט המחוזי סמכות מהותית לפי סעיף 37 לחוק הנאמנות. הסעיף דן בכלל לפיו סמכותו המהותית של בית המשפט נקבעת על פי אופי הסעד המבוקש, ולא על פי עילת התביעה, ולפיכך תביעות כספיות מצויות בסמכותו של בית משפט השלום. עם זאת, חריג לכלל זה הוא אם חוק מסוים קובע אחרת. במקרה דנן טענה המבקשת כי הוראותיו הספציפיות של חוק הנאמנות מקנות לבית המשפט המחוזי סמכות. פסק דינה של השופטת ד. דורנר בפרשת חיה כץ נ' דוד פישמן תמך בטענה זו, בקובעו כי לבית המשפט המחוזי סמכות שיפוט בלעדית בעניינים הנוגעים להקמת נאמנות. עם זאת, הדיון של השופטים י' דנציגר, א' פוגלמן וי' עמית בעניין גלאור פיתוח הבחין בין הליכים הנוגעים למוסד הנאמנות לבין טענות הנוגעות ליחסי נאמנות. הם הדגישו כי יש לפרש את סעיף 37 לחוק הנאמנות בצמצום, כך שיחול רק על הליכים הקשורים מטבעם לחוק הנאמנות. בנוסף, מקרים אחרים כגון אדוט ניסו בע"מ נ' צבי אור בניה הדגישו כי תביעות כספיות נגד עורכי דין, גם כאלה שעניינן טענות להפרת חובות אמונים לפי חוק הנאמנות, מצויות בסמכותו של בית משפט השלום. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי יש לו סמכות עניינית לדון בתביעה, שכן היא אינה נוגעת לכינון נאמנות לפי חוק הנאמנות אלא ליחסי נאמנות. לפיכך, הבקשה לבית המשפט המחוזי לדון בתביעה נדחתה, והותירה את בית משפט השלום כפורום המתאים לתביעות כספיות מסוג זה. המבקש חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 3,000 ש"ח, צמודות למדד המחירים לצרכן, וריבית שנצברה ממועד פסק הדין ועד לביצוע התשלום בפועל.