ת"א 21219-11-19

תקציר

בפסק דין זה התגלע סכסוך בין התובעת, ששכרה קרוואן למגורים מהנתבעים, לבין הנתבעים, שהוביל למכתב התראה שנשלח לתובע. מכתב זה פורסם לאחר מכן ברשתות החברתיות של הנתבע – אינסטגרם ופייסבוק. התובע הגיש תביעת לשון הרע כנגד פרסום זה. הנתבעים טענו כי הפרסום היה מכתב התראה מוגן המצפה להליכים משפטיים, שהועלה בתמימות, וכי לא נגרמו נזקים. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובע. תוכן המכתב היווה לשון הרע, הציג את התובעים כעבריינים ורמז כי ביצעו איומים ואלימות פיזית. הנאשמים לא טענו שההצהרות שקריות ולא השתמשו באמת כהגנה. הסוגיה המרכזית הייתה האם הפרסום ברשתות החברתיות מוגן במסגרת הליך משפטי. בית המשפט קבע כי הפרסום ברשתות החברתיות חורג מההגנה שמציע החוק, שכן לא מדובר בצעד ראוי המשרת את ההליך המשפטי. טענת הנתבעים בדבר טעות טכנולוגית הופרכה על ידי העד המומחה וממילא לא פטרה אותם מאחריות. באשר לנזקים, בית המשפט הכיר בהנחה כי חבריו של הנתבע בפייסבוק נחשפו לפוסט, גם אם לא הגיבו לו. נלקחו בחשבון עוצמת הפרסומים המכפישים, היקף החשיפה ומשך הפרסום. באיזון בין גורמים אלה לבין היעדר זדון והיכרות בלתי מוכחת של חסידי הנתבע עם התובעים, פסק בית המשפט לתובעים פיצויים בסך 25,000 ₪, לצד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪. לנאשם ניתנו 60 יום לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי.