ע"א 7756/07

תקציר

במקרה משפטי זה, בית המשפט בחן שלוש שאלות עיקריות הנוגעות לחובות של ספקי שירותי בריאות הקשורים לבדיקת נגיף ה-CMV במהלך ההיריון. ראשית, האם קיימת חובה לבדוק כל אישה בהריון לגילוי CMV והאם עמדת המדינה נגד חובת הבדיקה מוצדקת. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין חובה כזו, שכן החלטת משרד הבריאות מגובה בהנחיות מקצועיות המצביעות על כך שאין צורך בבדיקות שגרתיות ללא התוויה קלינית. שנית, האם היה על המשיב לסווג את הריונה של המערערת כבעל סיכון גבוה בשל סיבוכים בהריונה הראשון, דבר המחייב את הבדיקה. בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בקשר בין תוצאת ההריון הראשון לבין CMV, ואף לא כל פרקטיקה סטנדרטית המחייבת סיווג ובדיקות כאלה. משכך, לא נמצאה רשלנות במעשיו של המשיב. לבסוף, בית המשפט התייחס לשאלה האם קיימת חובה ליידע את המטופל על האפשרות לבצע בדיקת CMV. בית המשפט הדגיש כי חובת מסירת המידע היא זכות יסוד של המטופל להבטיח הסכמה מדעת, אך קבע כי אין צורך במידע על בדיקת ה-CMV ללא רלוונטיות סיכון קונקרטית, בעיקר בשל אמינותה המוגבלת של הבדיקה והיעדר אפשרויות טיפול. עם זאת, דעות חלוקות הציעו כי זכותו של המטופל לדעת הייתה צריכה לגבור, מה שמצביע על גישה פטרנליסטית מצד ספקי שירותי הבריאות. בסופו של דבר, הרוב קבע כי ספקי שירותי הבריאות עומדים בהתחייבויותיהם על פי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים, והדגיש את הצורך שמשרד הבריאות יבחן מעת לעת את ההנחיות כדי לשלב כל התקדמות רפואית עתידית שעשויה לחייב שינויים.