ת"א 69275-12-20

תקציר

התובעים רכשו דירה מהנתבעת, אך לטענתם מצאו ליקויים שונים ולא היו מרוצים מכך שהנתבעת לא פיצתה אותם על הנזקים או תיקנה את הליקויים. התובעים דרשו מהנתבעת תיקונים ופיצויים, אך ללא הועיל, מה שהוביל אותם להגיש תביעה. סכום התביעה עמד על 146,465 ₪, כולל עלות תיקונים, שכר טרחת שמאי ופיצוי בגין עוגמת נפש. הנתבעת טענה כי מדובר בטענה זדונית ולא נכונה, וכי היא ביצעה את התיקונים הנדרשים, למעט כמה כלים סניטריים שעליהם יקבלו התובעים קרדיט בשל שיפוצם המתוכנן. השופטת פסקה לטובתה של הנתבעת, והאמינה לטענתה כי קיבלה את דו"ח הליקויים של התובעים רק לאחר שהתובעים החלו לשפץ את הדירה, מה שלא איפשר תיקונים נוספים מצידה. יתר על כן, השופטת התייחסה להתנהלות התובעים בחוסר תום לב בכך שלא חשפו את עבודות השיפוץ, וסברה כי הדו"ח נוצר מאוחר יותר ממה שנטען על ידי התובעים. השופטת דחתה גם את ראיות התובעים בנוגע למשלוח דו"ח ליקויים, וסברה כי הן אינן עקביות ואינן נתמכות על ידי עדים אחרים. גם דרישת התובעים לפיצוי על בסיס שומה נדחתה מאחר שעדות השמאי נמצאה חסרה פירוט ומבוססת על עדות שמיעה. בסיכומו של דבר, דחתה השופטת את תביעת התובעים לפיצויים, וחייבה אותם לשלם לנתבע 25,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין. עם זאת, הנתבעת חויבה להעמיד בפני התובעים זיכוי בגין הכלים הסניטריים שלא שולמו, בסך 8,734 ₪. פסק הדין ניתן לטובת הנתבעת, והתובעים חויבו לשאת בהוצאות התיק.