בר"מ 6878/17

תקציר

במקרה זה, דחה בית המשפט ערעור בעניין פרשנות תשלומי ארנונה הצמודים למדד שלילי. ההחלטה אישרה את פרשנותם של בית המשפט לעניינים מנהליים והיועץ המשפטי לממשלה, ותומכת בדעה הרווחת כי יש להתאים את הארנונה לשיעור השינוי במדד המחירים לצרכן, בין אם חיובי ובין אם שלילי. פרשנות זו מתחשבת בהיגיון ובהגינות כלכלית, ומבטיחה למשלמי המסים לשלם את הערך האמיתי של חיוביהם הכספיים. בית המשפט מצא כי חוק הריבית אינו מטיל מגבלות שימנעו הצמדה למדד שלילי, והדגיש כי אילוצים אלה יצטרכו להיות מוגדרים בחוק, מה שלא היה. כמו כן, בית המשפט התייחס לחששות בדבר עמידה בשיעורי הארנונה המינימליים במסגרת "חוקי ההקפאה", והגיע למסקנה כי התאמות הצמדה אינן משפיעות על השומה ולכן אינן מפרות את דרישות התעריף הסטטוטורי. בית המשפט בחן גם את נסיגת העירייה מהודעת הפסקת תביעה ייצוגית. על פי חוק התובענות הייצוגיות, הרשויות יכולות להפסיק גבייה בלתי חוקית כדי להימנע מהתדיינות משפטית, אך הפסקה כזו חייבת להיות לצמיתות. חזרתה של העירייה לנוהלי גבייה קודמים סתרה דרישה זו, ללא הצדקה לחקיקה חדשה או לפסיקות מוסמכות של בתי המשפט. לפיכך, השופט מינץ, בהסכמת השופטים ברון ושטיין, הדגיש את הצורך של הרשויות לפעול בתום לב מוגבר, והדגיש כי הודעות הפסקה מוקדמת, ובעקבותיהן חידוש הגבייה, מסכנות את אמון הציבור ואת הכלכלה השיפוטית. לבסוף חויבה העירייה לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.