ע"פ 59386-08-20

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למקרה בו הואשמו הנאשמים, אקצה וזל, בפגיעה במשאבי טבע מוגנים בעת ביצוע עבודות בחוף הים באילת. בית משפט השלום מצא אותם אשמים, והנאשמים ערערו על גזר הדין ועל גזר הדין. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור במלואו. השופטים הסכימו כי הנתבעים אכן פגעו בערכי טבע מוגנים ללא קבלת ההיתרים הנדרשים, וכי הם היו מעורבים ישירות בביצוע העבודות. עוד הסכימו השופטים כי הראיות שהוצגו תומכות בממצאי עובדה ודין של בית משפט השלום. נקבע כי חברת אקצא, בעלת החוף, וזל, נציגה, היו מודעים לקיומם של אלמוגים ולנזק הפוטנציאלי שנגרם כתוצאה מהעבודות. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים בדבר מצג שווא של רשות הטבע והגנים בנוגע לדרישות ההיתר, וקבע כי הנתבעים היו מודעים לחלוטין לצורך בהיתר. יתר על כן, השופטים הדגישו כי הנאשמים, כמבצעים ישירים של ההפרה, לא יכלו להימלט מאחריות פלילית על ידי מיקור חוץ של העבודה לגורם אחר. ערכאת הערעור אישרה גם את גזר הדין של בית משפט השלום לנאשמים, שכלל קנסות והתחייבויות חתומות. הנזק שגרמו הנאשמים היה נרחב, והשפיע על למעלה מ-2,600 אלמוגים ובעלי חיים ימיים רבים אחרים. בית המשפט הדגיש את הצורך בתגובה מרתיעה ועונשית לפגיעה כזו במשאבי טבע מוגנים ומצא כי העונש שנגזר מקל ביותר. השופטים הגיעו למסקנה כי יש לדחות את הערעור, המקיף הן את הכרעת הדין והן את גזר הדין, על הסף. החלטה זו התקבלה פה אחד על ידי השופטים יואל עדן, יעל רז לוי וגילת שלו.