תת"ע 2776-09-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי – בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם** **רקע עובדתי:** הבקשה שלפנינו עוסקת בבקשת מבקש (הנאשם) לביטול פסק דין שניתן בבית משפט לתעבורה בירושלים בהיעדרו, ביום 2.2.2026. פסק הדין ניתן בגין עבירת תעבורה של עקיפת רכב תוך חציית קו הפרדה רצוף, בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א–1961. בהיעדר הנאשם, נגזרו עליו קנס כספי, פסילה מלקבל/להחזיק רישיון נהיגה, וכן פסילה מותנית. **טענות הצדדים:** * **המבקש:** טען כי לא ידע על מועד הדיון עקב בעיות זיכרון חמורות (כבן 71) ומחלה (שפעת) שבעקבותיה טופל אצל רופא במועד הדיון. לטענתו, אי-התייצבותו מנעה ממנו את זכותו להגן על עצמו. * **המשיבה (מדינת ישראל):** טענה כי הבקשה אינה מגלה נסיבות המצדיקות ביטול פסק דין. הנאשם קיבל את ההזמנה לדין כדין, ומועד הדיון היה רשום בה במפורש. לגבי הטענה הרפואית, היה על הנאשם להגיש בקשה לדחיית הדיון מראש. **דיון והכרעה – עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **הליך ביניים – דרישת תצהיר:** בית המשפט פותח בקביעה עקרונית כי בקשה לביטול פסק דין, ככלל, צריכה להיות מוגשת **בצירוף תצהיר**. היעדר תצהיר, כפי שהיה במקרה זה, מהווה עילה לדחיית הבקשה על הסף. עם זאת, בית המשפט ממשיך לדון בבקשה "למעלה מן הצורך" כדי לדון במכלול השאלות המשפטיות. קביעה זו מדגישה את החשיבות הפרוצדורלית של הגשת בקשות באופן מלא ותקין, בהתאם לכללים. 2. **עקרון קיום דיון בנוכחות נאשם:** בית המשפט מדגיש את העיקרון היסודי בהליך הפלילי, כפי שמעוגן בסעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 ("החסד"פ"). עיקרון זה, המיוחס אף למעמד חוקתי, קובע כי דיון צריך להתקיים בנוכחות הנאשם. נוכחות זו חיונית לקיום הליך הוגן, לשמירת מראית פני הצדק ולהבטחת אמון הציבור בהליך. (ראה ציטוט השופט שהם בע"פ 1903/99). 3. **חריגים לכלל – דיון בהיעדר נאשם:** בית המשפט מפרט כי קיימים חריגים לכלל, כגון אלו המעוגנים בסעיף 240(א) לחסד"פ, המאפשרים דיון בהיעדר נאשם בעבירות קלות, בכפוף לכך שלא ייגרם עיוות דין. במקרה של זימון כדין ואי-התייצבות, הנאשם רואים כאילו הודה בעובדות כתב האישום. 4. **הוראת סעיף 130(ח) לחסד"פ – ביטול פסק דין שניתן בהיעדר:** סעיף זה מהווה את המסגרת המשפטית העיקרית לבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר. הסעיף קובע שתי חלופות להצדקת הביטול: * **סיבה מוצדקת לאי-התייצבות:** על הנאשם להוכיח שהייתה לו סיבה אמיתית ומשכנעת לאי-התייצבותו. * **מניעת עיוות דין:** גם בהיעדר סיבה מוצדקת, ניתן לבטל את פסק הדין אם הדבר דרוש למניעת עיוות דין. 5. **הנטל על המבקש:** בית המשפט מדגיש, בהסתמך על פסיקה רלוונטית (רע"פ 9811/09 סמימי), כי הנטל להוכיח את אחת משתי החלופות הללו מוטל על הנאשם המבקש את ביטול פסק הדין. זכותו של אדם ל"יומו בבית המשפט" אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. 6. **דיון בטענות המבקש לגבי אי-התייצבות:** * **ידיעת מועד הדיון:** בית המשפט דוחה את טענת המבקש כי לא ידע על הדיון, שכן מועד הדיון היה מצוין בדו"ח שנמסר לו כדין והוא אף חתם על קבלתו. זוהי קביעה עובדתית המבוססת על הראיות. * **סיבה מוצדקת (רפואית/זיכרון):** בית המשפט דוחה גם את הטענה בדבר סיבה מוצדקת לאי-התייצבות. הוא מציין כי האישור הרפואי שצורף היה "רטרואקטיבי", לא פירט את מצבו הרפואי במועד הדיון, ואף נכתב עליו במפורש כי "אינו תקף עבור מוסדות משפטיים". כמו כן, המבקש לא הסביר מדוע לא פעל לדחיית הדיון מראש, דבר המצביע על התרשלות מצדו. (השוואה לפסיקה 7122/07 טהא חיר). 7. **דיון בטענה בדבר עיוות דין:** * **הצורך בהצגת סיכוי ממשי:** גם אם הייתה מתקבלת טענת הסיבה המוצדקת, בית המשפט בוחן את החלופה השנייה – מניעת עיוות דין. נקבע כי טענה זו צריכה להיות מבוססת על שיקולים כבדי משקל העשויים להוביל לשינוי תוצאות פסק הדין, ולא להישאר בגדר טענה כללית. (השוואה לרע"פ 6165/17 סעדא ורע"פ 1911/18 עמיד גיש). * **העדר טענות לגופו של כתב אישום:** המבקש לא כפר בעבירה ולא הציג טענות הגנה קונקרטיות לגופה של האשמה, אלא רק טען באופן כללי ש"יש לו טענות". ללא פירוט, ראיות או סימוכין, אין בכך כדי להצביע על סיכוי ממשי לשינוי התוצאה. * **בחינת העונש:** בית המשפט סבור כי העונש שנגזר (קנס ופסילה) הוא "מאוזן" ואינו חורג מחומרת העבירה. מכאן, שלא קיים חשש ממשי לעיוות דין. 8. **שיהוי בהגשת הבקשה:** בית המשפט מוסיף כי הבקשה הוגשה בשיהוי של למעלה מחודשיים ללא הסבר מספק. גם אם הייתה סיבה רפואית, היה על המבקש להגיש את הבקשה מיד. השיהוי, יחד עם שאר הנימוקים, מהווה עילה נוספת לדחיית הבקשה. (השוואה לרע"פ 1896/18 הדני). **סיכום והכרעה סופית:** בית המשפט דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, הן בשל היעדר תצהיר, הן בשל אי-הוכחת סיבה מוצדקת לאי-התייצבות, הן בשל העדר חשש ממשי לעיוות דין, והן בשל השיהוי בהגשת הבקשה. בית המשפט מדגיש את עקרון סופיות הדיון. **חידושים משפטיים ועקרונות מרכזיים בהחלטה:** * **חשיבות התצהיר:** ההחלטה מדגישה את הדרישה הפרוצדורלית להגשת תצהיר לבקשות מסוג זה. * **איזון בין זכויות:** ההחלטה מציגה את האיזון העדין בין זכותו של נאשם ל"יומו בבית המשפט" לבין הצורך לשמור על יעילות ההליך הפלילי ולמנוע ניצול לרעה של זכויות אלו. * **הוכחת "עיוות דין":** החלטה זו מדגימה כי טענה של "עיוות דין" אינה אוטומטית, אלא מחייבת הצגת בסיס ראייתי וסיכוי ממשי לשינוי תוצאת פסק הדין. * **אחריות הנאשם:** הנאשם נושא באחריות לפעולותיו, לרבות הצורך ליידע את בית המשפט על מגבלותיו (כגון בעיות זיכרון או מצב רפואי) במועד, ולא בדיעבד. * **עקרון סופיות הדיון:** ההחלטה נותנת ביטוי ליישום עקרון זה, המהווה תנאי יסוד ליציבות ההליכים המשפטיים. בסופו של דבר, ההחלטה משקפת יישום קפדני של הוראות החוק והפסיקה בנוגע לביטול פסקי דין שניתנו בהיעדר נאשם, תוך הדגשת נטלי ההוכחה המוטלים על הנאשם והדרישות הראייתיות הנדרשות.