ד"מ 40391-10-19

תקציר

לתובע, עובד, ולנתבעת, מעסיקתו, היו מספר מחלוקות בנוגע לתנאי העסקתו של התובע. המחלוקת הראשונה הייתה לגבי מועד תחילת ההעסקה, כאשר התובעת טענה שזה היה 13.9.2018, והנתבעת מנגד הייתה 25.11.2018. בית המשפט קיבל את גרסת הנאשם, ומצא אותה מתיישבת יותר עם הראיות הקיימות. מחלוקת נוספת הייתה בנוגע לשכרו של התובע, כאשר התובע טען כי הוא קיבל שכר שעתי, ואילו הנתבע טען כי מדובר בשכר חודשי קבוע. בית המשפט צידד בנתבעת, ומצא בתלושי השכר ובהסכם חתום התומך בטענת הנתבעת. עוד טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין היעדר הודעה מוקדמת בעת פיטורין, אך בית הדין פסק נגדו וקבע כי לא הוכיח כי פוטר ובמקום זאת נטש את עבודתו. עוד טען התובע להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות וגמול בגין חופשה שנתית שלא נוצלה, שאת שניהם אישר בית הדין באופן חלקי, ופסק לו 445 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות בחודשים נובמבר ודצמבר 2018 בלבד ו-429 ₪ בגין חופשה שנתית שלא נוצלה. התובע תבע גם פיצוי בגין דמי הבראה, דמי חגים והפרשות לפנסיה, אך בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי לא השלים שנת עבודה. הנתבעת טענה מנגד כי התובעת קיבלה תשלום יתר ועליה להשיב את הכסף, אך בית המשפט דחה את התביעה שכנגד, וראה בכך החלטה מודעת של הנתבעת ולכן גמלה שאינה זכאית לתבוע רטרואקטיבית. עם זאת, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 8,784 ₪ עבור הפרשות לפנסיה, או ישירות לתובע אם לא ניתן להעבירם לקרן. בנוסף, בית המשפט הורה לתובעת לשלם לנתבעת סך של 4,392 ₪ כפיצוי בגין תשלומים ששולמו במקום פיקדון "מסתננים". שני הצדדים היו אמורים לבצע תשלומים אלה בתוך 30 יום, ללא הזמנת עלויות נוספות.